אסון ראס בורקה. שבוע 297

אתמול עברה בי צמרמורת למראה הידיעה - 37 שנים לאסון ראס בורקה.

סיפור 1️⃣: החלום ב-669 והמציאות.כשעברנו את הגיבוש המתיש ל-669 והתגייסנו למסלול הכשרה בן שנה וחצי, ראינו לנגד עינינו חילוצים מפוארים של טייסים משטח אויב.
ואם לא, אז לפחות שיהיה חילוץ של איזו תיירת בלונדינית מאיזה נחל... שאתה יורד אליה מהשמיים ומציל אותה.
טירונות צנחנים קשוחה בת חמישה חודשים הייתה רק הספתח לשנה וחצי קשוחות שהביאו אותנו לרגע המיוחל: לוחם ב-669 ויציאה למבצעים.
אבל אף אחד לא הכין אותנו למה שחיכה לנו: חיילים שנפצעו קשה, טייסים שהתרסקו לחלקים ואתה צריך לאסוף אותם. לפעמים תחת אש, לפעמים בים סוער סיטואציות שאני מעדיף שלא לפרט.
רבים מאנשי היחידה סבלו וסובלים מפוסט טראומות כתוצאה מכך, ובעיקר מכך שהמעבר הוא מאפס למאה. אתה יושב בחדר מרווח ושותה קפה ותוך 15 דקות אתה בים סוער נלחם על חייו של טובע וגם... על חייך.

סיפור 2️⃣: פיגוע בסיני.05/10/1985, חופשת סוכות, אנחנו מחזיקים כוננות בדרום בבסיס עובדה שבערבה.לפתע סירנה ומתוך מכשיר המוטורולה שנמצא עליך אתה שומע את המידע שמעביר אותך מאפס למאה ושיוצר בגוף כמויות אדרנלין מטורפות.אתה מתחיל לתפקד על אוטומט. רץ לאסוף את הציוד ולמסוק ומשם לאילת.
אנחנו מקבלים מידע שישראלים נפגעו בסיני בראס בורקה.אחר כך יתברר שחייל מצרי ירה בקבוצה של שנים-עשר מטיילים ישראלים שנפשו בראס בורקה שבסיני. מהירי נהרגו שבעה אנשים.
הוקפצנו בכדי לגלות שאנחנו צריכים לפנות שבע גופות ועוד פצועים מאילת להדסה הר הצופים.
הבחנתי שחלק מההרוגים נפגעו בגפיים והיו ניתנים להצלה בעזרת חוסמי עורקים.בדיעבד למדתי שהיה שם רופא ישראלי שלא נתנו לו לטפל בנפגעים.
כל הדרך מאילת לירושלים במסוק היסעור אתה מתבונן באלונקות הפרוסות לפניך שעליהן סדינים מוכתמים בדם ההרוגים והשאלות עולות והתהיות איך ולמה?ואז אתה נוחת שם בהדסה והרמפה של היסעור נפתחת, בידיים שלך האלונקה עם האח הפצוע ממשפחת באום ובום פלשים של עיתונאים בפנים שלך!
מפנים את ההרוגים ואת הפצועים וחוזרים למסוק ולבסיס בדרום עם התמונות הקשות שעם הזמן יודחקו עמוק עמוק, רק שלא יפרצו.
דבר אחד נדרתי באותה טיסה: אני את קו הגבול למצרים לא אחצה לטיול לעולם.
בין ההרוגים היו אילנה וחמן שלח ובתם צליל בת ה-12, אמיר באום ודינה ברי בני ה-10, עופרי טוראל בת ה-12 ואניטה גריפל, שחסמה בגופה את הכדורים שנורו לעבר בתה בת החמש, טלי, ובכך הצילה את חייה.
היורה נידון למאסר עולם והתאבד בכלא המצרי.האסון הנורא זעזע את ישראל. בין הילדים הייתה צליל שלח דמות מוכרת שהשתתפה באותם ימים בתוכנית הטלוויזיה האהובה לנוער "שיישאר בינינו", בהנחיית דורון נשר.מותה של צליל זעזע את הילדים ואת הילדות שצפו בצליל בטלוויזיה. כל מי שגדל על "שישאר בינינו", לא ישכח את דורון נשר מספיד אותה בתוכנית הראשונה שאחרי הרצח.

סיפור 3️⃣: פרח.בעקבות הפיגוע כתבה הפזמונאית צרויה להב את השיר "פרח".
להב, ששכלה את בתה הפעוטה בתאונה שנים רבות לפני הפיגוע, קיבלה לחן שיהודה פוליקר כתב לאלבום חדש של גידי גוב.היא חיברה ללחן הזה את טקסט הקינה שמבכה את מותם של ילדים רכים בשנים:
שָׁם, בְּעָפָר וּתְכֵלֶתחֶלְקַת שָׁלוֹם יֶשְׁנָהּנוּמִי פֶּרַח, נוּמִינוּמִי יַלְדָּה קְטַנָּה.
אֶת הַחַיִּים לָקְחוּ לָךְהוֹ, מִלְחָמוֹת קְדוֹשׁוֹתמַלְאָכִים בָּכוּ לָךְבְּעֵינַיִם יְבֵשׁוֹת.
אֶת חִיּוּכֵךְ, תִּינֹקֶת,קָבְרוּ בָּאֲדָמָהאֵיךְ צוֹמֵחַ שֶׁקֶטמִתּוֹךְ הַמְּהוּמָה.
מִי שֶׁלָּחַץ עַל הֶדֶקדָּם אֶת לִבּוֹ מַכְתִּיםבְּמִלְחָמוֹת לְצֶדֶקגַּם יְלָדִים מֵתִים.
שָׁם, בְּעָפָר וּתְכֵלֶתחֶלְקַת שָׁלוֹם יֶשְׁנָהּנוּמִי פֶּרַח, נוּמִינוּמִי יַלְדָּה קְטַנָּה.
וַחֲלוֹמֵךְ בָּרוּחַחָרוּז לְמַנְגִּינָהנוּמִי פֶּרַח, נוּמִינוּמִי יַלְדָּה קְטַנָּה.
["פרח", מילים: צרויה להב, לחן: יהודה פוליקר]

סיפור 4️⃣: לסיום.כששואלים אותי מה קיבלתי מהשירות ב-669 אני עונה: "למדתי להעריך את החיים", וכמה נכון המשפט: "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם"(דברים ד', טו).__מייד לאחר האסון חזרנו לבסיס, שותקים ומעכלים.ד"ר זקס שבמקצועו רופא אף אוזן גרון, דורון מרום החובש שהיה איתנו הוא פסיכולוג קליני שלאורך שנים מלווה לוחמים מהיחידה ומיחידות אחרות בהתמודדות שלהם עם אירועים משירותם הצבאי.
יום לאחר מכן טלפנתי הביתה ושוחחתי עם אימי. היא שאלה מה שלומי ועניתי כמו תמיד בשירות הצבאי: "הכל בסדר".
ואז הוספתי: "יש לך עיתון ידיעות אחרונות?" היא ענתה: "כן". תפתחי את המוסף. "פתחתי" היא ענתה ולא שמה לב שהצנזורה בטעות לא שמה טשטוש לתמונה של הבן שלה שמוביל את הבן של משפחת באום מהמסוק לטיפול בבית החולים.
שלשום צויינו 37 שנים לפיגוע בראס בורקה. יהי זכר הנרצחים והנרצחות ברוך 🙏

מוזמנים לשתף
חג שמח

שבת שלום 🌺🌸🌷יובל עילם

עורך הטור: אופיר בראף.עוזר טכני: עמית איזינגר.