האביב של כולנו קצר – קארפה דיאם! – שבוע 117
פורסם על ידי: יובל עילם
השבועיים הבאים הם העצובים והנוגעים ביותר בשנה.
ימי הזיכרון לשואה ולגבורה ולחללי צה”ל ונפגעי פעולות האיבה.
גם בהם יש שיעור לכולנו: לזכור ולהוקיר את הנופלים ואת הזמן הקצר שיש לכולנו.
סיפור 1⃣ לפני כשבוע נבחר יהודה פוליקר לאחד ממדליקי המשואות בהר הרצל.
סיפורו האישי נוגע ללב. הוא עצמו דור שני לשואה.
האחיין שלו (בן אחיו) קובי פוליקר ז”ל, נהרג ב-1991 בעת שירותו הצבאי,
כאשר חייל מהיחידה שלו היכה אותו בראשו עם קסדה והביא למותו.
היצירה של יהודה פוליקר נוגעת עמוק בעצב הן של השואה “אפר ואבק” והן בשכול הנוגע לשירות הצבאי.
יהודה פוליקר, הקדיש לזכרו של קובי את האלבום “לעיניך הכחולות”
והפך את סיפורו של קובי לסיפור מוכר שרבים יכלו להזדהות עמו.
סיפור 2⃣ בתאריך 12.8.2006 במלחמת לבנון ה-2 יצא אורי גרוסמן להילחם עם צוות הטנק שלו.
אורי נפל בקרב.
אביו, הסופר הידוע דויד גרוסמן כתב ברגישות מופלאה את השיר: “קצר פה כל כך האביב” לזיכרו של בנו האהוב.
הוא פנה ליהודה פוליקר האחד והיחיד שהלחין לחן מדהים לשיר.
לחן שמחזק את המילים, לא מאפיל עליהם.
לחן קיצבי ושונה משירי השכול המלודים בדרך כלל.
אני ממליץ לקרוא קודם היטב את המילים ואח”כ להקשיב לשיר בנפלא!
“קצר פה כל כך האביב”
כתב: דויד גרוסמן.
לחן: יהודה פוליקר.
יש רגע קצר בין אדר לניסן
שהטבע צוהל בכל פה
הוא שופע חיים
שיכור ומבושם
איך שיופי יכול לרפא
נסער ומשולהב ומתיז ניצוצות
אך עוד רגע יבול ויצהיב
כי הנה בשוליו כבר הקיץ ניצת
קצר פה כל כך האביב
קצר וחטוף ושובר את הלב
לחשוב שהוא תכף ידעך
מבטו רק נפקח
אך התחיל ללבלב
רק ניתן לי ותכף נלקח
רק ניתן לי ותכף נלקח
אביב עול ימים וסוער וסופו
כבר כתוב בעלי ניצניו
אבל הוא מסתחרר כפרפר במעופו
וכמוהו נצחי בעיניו
קצר וחטוף ושובר את הלב
לחשוב שהוא תכף ידעך
מבטו רק נפקח
אך התחיל ללבלב
רק ניתן לי ותכף נלקח
רק ניתן לי ותכף נלקח
ואת ואני היודעים
ונורא הדבר שרק הוא לא
עד כמה קצרים החיים
החיים הקצרים שניתנו לו
נדיב ונסער ומכאיב
קצר פה כל כך האביב
קצר וחטוף ושובר את הלב
לחשוב שהוא תכף ידעך
מבטו רק נפקח
אך התחיל ללבלב
רק ניתן לי ותכף נלקח
רק ניתן לי ותכף נלקח
השיר:
שנדע להוקיר ולהעריך את החיים, לזיכרו של אורי גרוסמן ז”ל,
לזכר כל הנופלים ולכבוד המשפחות השכולות.
בסרט “ללכת שבי אחריו” אוסף השחקן רובין וויליאמס, שמשחק בתפקיד מורה,
את תלמידיו קרוב קרוב לתמונות המחזורים שמתו כבר מזמן ולוחש להם את המסר הנפלא: “קארפה דיאם” – “חיו את הרגע!”
אישית כבר הבנתי שעוד מאמר, ספר, הכנסה,
מעמד וכיוצא בזה אינם שוקלים לזמן שלי עם ילדיי הקטנים. לחיות את הרגע מבחינתי זה להיות איתם ככל שאפשר.
מוזמנים לשתף
שבת שלום 🌺🌸🌷
יובל עילם
הטורים הקודמים בקישור הבא: שישי לנפש
