החייל שהודח מ-669 והפך לגנרל! – שבוע 39
פורסם על ידי: יובל עילם
סיפור שיש בו התמודדות עם נפילה, התאוששות ומחוייבות מלאה למשימה.
למה רבים אינם מגשימים את עצמם? משום שהם חוששים מהכישלון, הנפילה, האכזבה, שמיעת לא.
“תהילתינו איננה נמדדת באי יכולתינו ליפול, כי אם ביכולתינו לקום לאחר הנפילה” (אמרסון).
על המשפט הזה אני מחנך את החניכים שלי לאורך 32 שנה
נובמבר 1993 ירון פינקלמן, חניך שלי מתכונן לקראת הגיוס מצליח להגשים את חלומו ומתקבל ל-669
מתחיל את מסלול ההכשרה בטירונות צנחנים, משם לקורס חובשים ואז לטירונות יחידה, החלק המפחיד, הקשה והממיין ובו (אוגוסט 1994) ירון מודח לצערו מהיחידה.
החלום שלו נופץ! מכה אדירה. שתי אופציות עומדות בפניו:
1. להיות חובש במרפאה כלשהי ולהעביר את זמנו עד סיום שירות החובה.
2. לכבוש את הכאב והתסכול ולהציב מטרה חדשה ומאתגרת במסגרת האפשרויות.
(כל החלק הזה על 669 אינו מופיע בויקיפדיה…)
ירון בוחר באפשרות השניה ומתחיל סיפור מופלא. הוא מגיע לסיירת שריון, מצטרף למסלול ההכשרה, מסיים אותו בהצטיינות, יוצא לקורס קצינים, חוזר לסיירת לפקד על צוות.
משם הוא מתקדם במהירות עד לפיקוד על הסיירת!
הוא מתחיל לבנות לעצמו שם מצויין. משם הוא מגיע ליחידה המובחרת מגלן שם הוא משמש כקצין אג”ם.
משם להיות סגן מפקד גדוד בצנחנים.
2006 נקודת מפנה: הרמטכ”ל דן חלוץ בוחר מתמנה לסגן הרמטכל מתוך 41 קצינים בוחר ברס”ן ירון לתפקיד ראש הלשכה שלו (רל”ש). עם סיום התפקיד מתמנה ירון לתפקיד היוקרתי: מפקד גדוד הסיור בחטיבת הצנחנים.
בגיל צעיר (35) מונה לתפקיד מפקד חטיבת מילואים! משם מפקד החטיבה הצפונית של עזה במבצע “צוק איתן”. ואז הרמטכ”ל בני גנץ ממנה אותו למח”ט גבעתי. 2017 הרמטכ”ל אייזנקוט מעלה את ירון לדרגת תת אלוף לקראת כניסתו לתפקיד מפקד אוגדה 98 היוקרתית.
אני מלוה את ירון 25 שנה. כשירון מונה למפקד חטיבת גבעתי וחבש לראשו את הכומתה הסגולה אחד מהצעדים בהם נקט היה הענקת הוקרה ללוחמי גבעתי מ-1948! צעד של כבוד, כיבוד המורשת והלוחמים הותיקים.
שאלתי את ירון: “לא גדלת בגבעתי, מאיפה עלה לך הרעיון? ירון ענה לי: “יש לי משימה כמפקד חטיבה ומחוייבות למורשת”. ההיסטוריון הדגול פרופסור מיכאל הר סגור ז”ל היה אומר על המעשה החכם והמכבד של ירון: “יש לו מצפון היסטורי”
בטקס הענקת הדרגות אמרתי לילדיו: “אבא שלכם לא היה חזק פיזית, לא בלט במנהיגות, למעשה לא בלט כלל. אבא שלכם השקיע התמיד, השקיע מאוד והתמיד מאוד וכך טיפס והגיע לצמרת!
זה המסר שעליו עלינו לחנך את הנוער ולקחת השראה כמבוגרים.
אמרתי לירון שסיפור דרכו הצבאית הוא סיפור השראה! ירון לא היה “נסיך” ולא “סומן” כשהיה בסדיר כאחד שיגיע רחוק בצבא. הוא חטף מכה, קם על הרגליים ונלחם!
ועוד משהו – להיות מפקד שדה בצה”ל זה אומר תנאים קשים מאוד: לישון מעט מאוד ועם נעליים צבאיות, לאכול גרוע, להגיע פעם בשבועיים הביתה וגם אז להיות צמוד לטלפון ומעל הכל – סיכון חיים ואחריות כבדה לבטחון המדינה! אנחנו חייבים להם המון!
כששאלתי את ירון: איך הוא מרגיש על הקידום לדרגת תת אלוף? ציפיתי לשמוע משהו כמו: הגשמת חלום, סיפוק, הכרה בתרומה שלי. שמעתי ממנו שתי מילים: “האחריות גדלה!”
אפשר לקבל השראה רבה מסיפורו של ירון מעבר לכך’
מן הראוי שנוקיר לאותם אנשים תודה גדולה!
מוזמנים לשתף
שבת שלום 🌺🌸🌷
יובל עילם
הטורים הקודמים בקישור הבא: שישי לנפש
