“הטובים הם הלוחמים” - שבוע 257
פורסם על ידי: יובל עילם
“המשפחה שלי היא הדבר שהכי חשוב עבורי” / “הבריאות שלי חשובה לי מאוד” / “אני מאוד רוצה להצליח”.
מכירים את המשפטים האלה?
אני שומע אותם מדי יום, אבל אז אני בודק אם מי שאומר אותם, גם באמת פועל לאורם… אתם יודעים את התשובה.
אז הפעם שני סיפורים. קריאה מהנה 🙂
סיפור 1️⃣: “הטובים הם הלוחמים”.
כבוד הרמטכ”ל, לפני כשבוע נאמת בסיום קורס טייס.
בדבריך התייחסת לשלט שראית בהרצליה: “הטובים לסייבר”, וניכר בנאומך שהוא הכעיס אותך.
בנאומך הדגשת והעלת על נס את כבודם של הלוחמים.
הקשבתי רוב קשב לדבריך. דיברת יפה והדגשת שהטובים הם הלוחמים.
ובכן, קודם כל, אני מניח שהתכוונת גם ללוחמות שעושות עבודת קודש. ארבע מהן (שסיימו את הקורס) ניצבו לפניך.
אני בטוח שלא התכוונת לפגוע במי שאינו קרבי, כי הרי שנינו יודעים שחשוב שיהיו (ושיש) טובים בכל המקצועות הצבאיים.
ובכלל, בשנות ה-60 עזר וייצמן ז”ל עשה שימוש רב במושג “הטובים לטייס”, כיום נדמה לי שיותר נכון לומר המתאימים/המתאימות.
ישנם טובים מאוד שאינם מתאימים להיות לוחמים, אבל אם כראש הצבא אתה חושב שהלוחמים ראויים ליותר – אז קדימה! תפעל בעניין ביתר שאת.
שנינו היינו בטירונות צנחנים בסנור בחורף 1982.
ב-1986 לאחר השחרור שלי מ-669 שכלל שירות קבע, עשיתי שני תארים בחינוך גופני ובמנהל חינוך, ובמקביל יזמתי והקמתי את המסגרת ה-1 בארץ להכנה לצבא, נפשית וגופנית.
מאז עברו דרכי למעלה מ-10,000 בני נוער מדהימים ובעלי מוטיבציה, שחלקם משרתים כיום בצה”ל בתפקידים בכירים.
אני מלווה את בוגריי גם לאורך שירותם הצבאי.
העברתי השבוע שאלון בין 54 מלש”בים ש-97% מהם רוצים להיות קרביים.
76% מהם מסכימים במידה רבה עם קביעתך ש”הטובים הם הלוחמים”.
פילוח התשובות לשאלה: “האם את/ה מרגיש/ה שצה”ל ושהמדינה מתייחסים ללוחמים כאילו הם הטובים ביותר?” היה:
26% שבמידה רבה.
37% במידה בינונית.
37% במידה מעטה.
אם הטובים הם הלוחמים/הלוחמות, אז צריך לראות את זה במעשים ובשלושה ממדי זמן:
לפני הגיוס למלש”בים ששואפים לשירות קרבי.
בשירות עצמו.
לאחר השירות.
לתת ללוחמים יחס ותנאים אחרים לגמרי.
הם מסכנים את היקר מכל, ולכן עליהם להיות מתוגמלים ואני לא מתכוון רק לשכר.
מי שעשה שירות קרבי חייב לקבל בונוסים והקלות משמעותיות לכל ימי חייו!
הנחות או פטור מארנונה, תואר ראשון חינם במוסד להשכלה גבוהה – יש הרבה שאפשר לעשות.
סיפור 2️⃣: סיפור השראה!
את המכתב הזה שלח לי השבוע אוהד (שם בדוי):
“היי יובל, רציתי לספר לך את הסיפור שלי, מכיוון שאני חושב שהוא יכול להוות השראה לבני גילי.
אני בן 19, גר באופקים. נולדתי בארץ למשפחה חרדית.
בגיל 10 עברתי לארצות הברית עם משפחתי, עם חלום ילדות להיות טייס בחיל האוויר.
כמובן שהייתי רחוק שנות אור מלהגשים את חלומי, גם מכיוון שאני גר בחול, וגם מכיוון שגדלתי במסגרות חרדיות ללא שום השכלה תיכונית.
בגיל 14 הבנתי שאם אשאר בחול אצטרך לגנוז את החלום, והחלטתי לעבור ללמוד בארץ.
ההורים תמכו בי אך היו מוכנים לשלוח אותי לישיבה חרדית.
קיבלתי זימון לצו ראשון והלכתי בלבוש חרדי. שלחו אותי לעשות דחיית שירות.
אמרתי להם שאני מעוניין להתגייס. שלחו אותי לגיוס חרדים.
אמרתי להם שאני מעוניין לעשות מסלול כמו כל ילד רגיל.
בראיון האישי סיפרתי מאיפה אני מגיע, את עברי ואת חלומי.
המראיינת קצת צחקה ואמרה לי: “אתה יודע מה דרוש כדי להתקבל לקורס טיס?”.
היא הסבירה לי שדרושים נתונים גבוהים ובגרות מלאה.
הבנתי שאני חייב לעשות שינוי כדי לנסות להגשים את החלום.
לא ויתרתי. ההורים שלי עלו לארץ בשבילי. נרשמתי למכללה הטכנולוגית של חיל האוויר בתל נוף.
היה קשה. הייתי צריך להשלים חומר שבחיים לא למדתי.
הרבה לא האמינו שאני אצליח, חלקם אמרו את זה חלקם חשבו את זה, אבל לא ויתרתי.
הייתי צריך לקום כל יום ב-05:10 כדי להספיק את הרכבת של 06:00 ולהספיק להסעה באשדוד ב-07:10 – השקעתי את הכל.
כך צמצמתי את רוב החוסר שהיה לי, ואז פגשתי אותך.
הגעתי לאימונים ישר מבית הספר וזה היה לא פשוט. חזרתי הביתה בחצות ולמחרת אני קם ב-05:10, אבל שמעתי ממך ש”אני צריך להיות חזק מהתירוץ שלי”.
המרכז שלך תרם לי רבות גם בנושא הגופני, ובעיקר בנושא הלימודי.
לא פספסתי שום הרצאה שלך, כי ידעתי שהדרך להצלחה נמצאת בהרצאות באימונים ובעבודה קשה.
קבלתי מיונים לטיס.
בסיום י”ב מנכלית אורט הגיעה להעניק לי אישית תעודה ומלגת לימודים (היחיד מכל הרשת).
אני אומר את זה בכדי להראות שאף פעם לא מאוחר, ואם למישהו יש חלום הכל אפשרי, אם רק רוצים ועם עבודה קשה.
עברתי גיבוש ואני מתגייס עוד שבוע לקורס טייס.
תודה לך על הדרך שעברתי, דרך מלאה בכישלונות ובהצלחות שרובם בזכותך. אתה עושה עבודת קודש.
הטור המצולם:
מוזמנים לשתף
שבת שלום 🌺🌸🌷
יובל עילם
הטורים הקודמים בקישור הבא: שישי לנפש
