חבצלת החוף משל לחיים – שבוע 144
פורסם על ידי: יובל עילם
עצמו עיניים (כאילו…:), דמיינו לעצמכם ערב רגוע במשפחת “ישראלי”. בני המשפחה מסבים לארוחת ערב, אין טלפונים בסביבה, הטלוויזיה שקטה, כולם עסוקים באכילה וגם בהתעניינות הדדית.
לפני השינה כל אחד מהילדים זוכה לחיבוק אהבה של חצי דקה שמשחרר בגוף אוקסיטוצין – הורמון האהבה וכולם הולכים לישון לשינה טובה ושלווה.
בבוקר כולם קמים יקיצה טבעית (“גוזל השינה” ובשמו הנפוץ: שעון מעורר, נועד למצבי חירום), אוכלים ארוחה מזינה ויוצאים איש איש לדרכו.
הילדים מגיעים לבית ספר – המחנך דורש לשלומם, מדברים על רגשות, על חלומות ואיך להגשים אותם והכל באווירה נעימה ומכבדת. כל שיעור נמשך ’45 בפועל (ולא ’13 כבדרך כלל), בשעה אחת מסיימים והולכים הביתה. כל אחד ואחת לתחביביו ולעיסוקיו.
וכעת למציאות…שלושה סיפורים על מציאות במדינה עאלק מפותחת!
סיפור 1⃣ יום שישי שעבר, אני מגיע לחוף סידנא עלי. יוצא מהרכב, לוקח נשימה עמוקה להרגיש את האוויר הנפלא בריח סתיו. מביט על הים והנוף הנפלא ויורד לחוף לפגוש את היהלומים המקסימים. בדרך אני מתבונן בכמה תוכים מסוג דרארה וסופג את האווירה.
אני מגיע לחוף, מתחיל אימון ואני שואל: “מי שם לב למשהו שהשתנה בנוף שלנו?” דממה! אני מנסה שוב וללא הועיל. אני שואל אותם: “מישהו שם לב שחבצלת החוף (פרח מקסים) כבר לא פורחת?”
החבצלת מתעוררת לקראת החגים ועם החזרה לשגרה היא מתכנסת לה לשינה עמוקה עד סוף הקיץ הבא!
הנוער מתבונן בי ואני אומר להם: “זו רק מטאפורה! החיים קצרים. תפעלו, תעשו ואל תחכו!” ואז אני שואל: “למי מכם יש רצון להכיר בת זוג?” רבים מרימים ידיים ואני שואל אותם: “למה אתם מחכים? קדימה לפעול!!!”
כה רבים מאיתנו “ישנים” עם עיניים פקוחות, נעים בין השעון המעורר ועד לכדור השינה ומתנחמים באיזו חופשה שנתית של שבוע. למה? למה שלא ילמדו אותנו בבית הספר את “משל החבצלת”?
סיפור 2⃣ שיא בחיים. השבוע שוחחתי עם חבר יקר. מדובר באדם מבוגר (לא מבוגר מדי) שעשה רבות בחייו, התפרסם, זכה בתארים ובתהילה. הוא סיפר לי על טיול קצר שעשה השבוע עם הבת והכלב שלו וכמה נפלא זה היה.
אמרתי לו: פעם הייתי אומר שצריך להנות מהדברים הקטנים של החיים: שקיעה, זריחה, משב רוח מרענן, ציוץ ציפורים. היום אני מתקן ואומר: שאלה הדברים הגדולים שבחיים.
מי שזכה לפרסום, תארים וכתבות יודע שהם כמו מזון עתיר קלוריות אך דל בויטמינים ובערכים תזונתיים. עדיף משהו קטן יותר אך מזין לנפש!
הוא הסכים ב-100%.
סיפור 3⃣ “הנוער הלומד והמסכן” שוחחתי השבוע עם חניך שלי שסיפר לי שהוא בלחץ אדיר. כמוהו רבים מבני הנוער. רבים מהם לומדים מצאת החמה עד צאת הנשמה! נדמה שבתי הספר וההורים חברו יחד להוציא את המיץ מהילדים.
הזכיר לי את “אבי ייסר אתכם בשוטים ואני אייסר אתכם בעקרבים” (רחבעם אל עם ישראל במלכים א’, פרק י”ב). נראה שמישהו החליט להרוס את הילדים ולפגוע בהם היום יותר מאשר אי פעם! מזכיר את “הדרך לגיהנום מלאה בכוונות טובות”.
לפעמים שואלים אותי מה ההבדל בין הנוער של היום לזה של פעם? יש הרבה הבדלים ואחד מהם: פעם הנוער יכול היה לנשום! למדו 35 שעות בשבוע לכל היותר והיו להם חיים! היום? גומרים אותם ולשווא!
שאלתי את אותו חניך:
“למה אתה לומד כל כך הרבה? יש לך מטרה ברורה לעתיד?” “לא”, הוא ענה לי.
“כמה יחידות לימוד לבגרות יש לך?” (משרד החינוך מתנה תעודת בגרות ב-21 יחידות). הוא לא ידע בכלל!
“למה אתה עושה כ”כ הרבה יחידות לימוד?” “לא יודע”, הוא ענה.
4. (אותו חניך כורע תחת העומס האדיר וגם לא ישן בלילה) “אתה יודע שיש קשר הדוק בין חוסר שינה והשמנה?” “לא ידעתי”, הוא אמר.
לסיכום: אם מוסכם לפי “משל החבצלת” שהחיים קצרים ויש להעריך ולנצל אותם היטב חובה לכולנו לחשב מדי פעם מסלול מחדש ובעיקר לחנך את הנוער לשאול שאלות לגבי הבחירות שלהם ולאפשר להם לחיות!!!
ומה התובנות שלכם לגבי משל החבצלת? אני מחכה לשמוע!
מוזמנים לשתף
שבת שלום 🌺🌸🌷
יובל עילם
הטורים הקודמים בקישור הבא: שישי לנפש
