חינוך? התחתית של הפח או האוורסט? – שבוע 145
פורסם על ידי: יובל עילם
ניר פורז ז”ל (נפל באוקטובר 1994 כמפקד צוות בסיירת מטכ”ל) נתן לי ביולי 94 כמתנת יום הולדת ספר על ארכיטקטורה של בתי ספר ובו כתב לי:
“יובל – לפסיכולוג שתחקר אותי לפני קורס קצינים הסברתי בפשטות – שלקחת חלק בעיצוב אנשים דרושים רוח אומנותית, חדוות יצירה והרבה רצון.
השתמשתי באנלוגיה הלקוחה מעולם הפרקטיקה של הבנייה והעיצוב. חשבתי לתומי כי לעוסק בפיקוד יש דמיון רב לזה העוסק בארכיטקטורה. לא ידעתי עד כמה הראשון קשה ומסובך, עד כמה מורכב ויפה עיצובן של דמויות (תרתי…).”
אשר, חבר שלי ומורה מיוחד, אמר לי פעם שעל קברו הוא רוצה שיהיה כתוב: “מורה”.
למה מורה ולא מחנך? משום שמורה הוא מנהיג! הוא חייב להיות מנהיג ולהורות על הדרך הנכונה! לא על יידע, “דרך ארץ קדמה לתורה!” ערכים קודמים לידע!
סיפור 1⃣ השבוע שוחחתי עם חניך בולט שלי. הוא בדילמה לגבי בחירת היחידה אליה הוא רוצה להגיע בצבא. בשלב מסויים של השיחה הוא אמר לי על יחידה מסויימת שזה לא מקום זוהר.
הקשבתי ונדלקתי. החלטתי לשאול אותו מספר שאלות:
שאלה 1: “עם מי אתה מדבר?” “איתך” הוא ענה. “מה שמי שאלתי ומה המקצוע שלי?” “יובל עילם וחינוך גופני” הוא ענה.
שאלה 2: “מה הם המקצועות הזוהרים שאתה מכיר?”
תשובתו: “רפואה, משפטים, היי-טק, הנדסה ועוד”.
“איפה ממוקם החינוך?” שאלתי אותו.
“בתחתית של הפח” הוא ענה.
שאלה 3: בתוך החינוך שאלתי – “מה הם המקצועות הנחשבים?” והוא ענה: “מתמטיקה, אנגלית, מדעים, היסטוריה, תנ”ך וספרות”. שאלתי “ואיפה החינוך הגופני?” והוא ענה: “בתחתית”.
אם כך אמרתי לו: “אני עוסק בתחום הכי פחות נחשב – חינוך ובו במקצוע הכי נחות נכון?” “נכון” הוא ענה.
שאלה 4: “בין 1-10 כמה לדעתך אני אוהב את מה שאני עושה ולאיזו הערכה אני זוכה מכם ומההורים שלכם?”
תשובתו: “10 ו-10”.
חייכתי.
אז מה קובע? שאלתי אותו: “הזוהר או שביעות הרצון שלי וההערכה לה אני זוכה?” הוא חייך והודה לי.
תקשיב, אמרתי לו: “אל תשכח את זה לכל חייך! זה לא רק על הכנה לצבא – זה לחיים!”
סיפור 2⃣ “לגלות את העוצמה שבך”. איך בונים ביטחון עצמי ואיך הורסים? אני מאמין ורואה לאורך 34 שנים איך בעזרת חינוך גופני אפשר לבנות אופי ואישיות, דימוי גוף ודימוי עצמי חיובי, להקנות ביטחון עצמי וכלים לכל החיים.
מצד שני אפשר גם לפגוע ולהותיר צלקות לחיים. קבלו דוגמה לכל דבר.
חלוקת כוחות-
כשהייתי ילד ועד היום נהוג לחלק לשתי קבוצות לפני משחק כדור על ידי כך שהמורה בוחר שני תלמידים בולטים והם “עושים כוחות”. אגב, בהיותי ילד אני הייתי מאלה שבוחרים. כל אחד בוחר את החזקים ואז בסוף נשארים החלשים שרואים ומרגישים איך אף אחד לא רוצה אותם! איזו תחושה קשה לילד!
אגב, התהליך הזה גם אורך זמן רב ולכן גם הזמן פעילות נטו של שיעורי חינוך גופני הוא 7 דקות לבנים ו-4 דקות לבנות! כן, ממש כך על פי מחקרו הנודע של פרופסור נמט.
כשאני מחלק לשתי קבוצות אני מונע את הדרך המשפילה ומקצר את הזמן המבוזבז. איך? אני אומר לכולם למצוא בן זוג. מיד כולם בזוגות ואז בתוך הזוגות מתחלקים למספר 1 ו-2 והנה יש מהר מאוד שתי קבוצות שוות ואף אחד לא נפגע.
-אימון אירובי-
יש מאמנים שמוציאים את הקבוצה/חיילים/חניכים שלהם לריצה ארוכה. מה שקורה הוא שהחזקים מובילים מקדימה והחלשים נמרחים ומושפלים מאחור. לא פלא שהם ישנאו לרוץ משום שהם חוו תחושת כישלון!
מה אני עושה? לוקח את כולם לדיונה ואז כולם יוצאים לעשר דקות עליות. כולם עולים ויורדים ואף אחד לא יודע מי מוביל ומי לא. כל אחד ואחת מתמודדים עם עצמם ומול עצמם! התוצאה: בניית תחושת מסוגלות וביטחון עצמי.
כמו שניר היקר כתב: “כמה מורכב ויפה עיצובן של דמויות”.
סיפור 3⃣ יצחק רבין ז”ל וחינוך. רבין הוא זה שהחליט לשלוח את סיירת מטכ”ל ואת ניר פורז ז”ל לנסות לחלץ את נחשון וקסמן ז”ל. למחרת הטרגדיה רבין החליט לנחם בעצמו את משפחת פורז ווקסמן. אירוע נדיר ויוצא דופן מתוקף האחריות שלקח על עצמו.
רבין קיבל החלטה דרמטית כשמונה בפעם ה-2 לראשות הממשלה – לראות בחינוך כראשון בחשיבות ולהקציב לו את המשאבים הראויים.
לי איאקוקה ז”ל, שהיה המנכ”ל האגדי של חברת הרכב קרייזלר אמר פעם: “בחברה אידיאלית הטובים ביותר יעסקו בחינוך והאחרים יתפשרו על משהו אחר”.
רוטבליט כתב בשיר לשלום: “אל תגידו יום יבוא – הביאו את היום…”
בכדי שהחינוך יחזור לתפוס מקום ראוי אני מקווה כי ראשי הממשלות הבאות יבינו כי “הכל מתחיל ונגמר בחינוך ובליטוש היהלומים!”
מוזמנים לשתף
שבת שלום 🌺🌸🌷
יובל עילם
הטורים הקודמים בקישור הבא: שישי לנפש
