חמש שנים! - שבוע 260

פורסם על ידי: יובל עילם 

היום בדיוק לפני חמש שנים שלחתי את הטור הראשון של “שישי לנפש”.


מאז נכתבו 260 טורים שעוסקים בחינוך, בהעצמה, בהתמודדויות, בהצלחות ובכישלונות, בסיפורי השראה של היהלומים, בדילמות, בהתבוננויות ועוד.


חמש שנים.
אני מתבונן עליהן וגם חושב על אנשים יקרים לי שהלכו לעולמם:
פינקי זוארץ.
מתי פורז אימו של ניר פורז ז”ל ובן זוגה דני.
חברי ליאור כרמיאלי.
האלוף דורון רובין.
הטייס איתי זיידן, בוגר שלי.
וכעת יורם טהרלב.


יהי זכרם ברוך.


אני יכול לכתוב ספר רק על תהליך הכתיבה, האתגרים והמשלוח, אבל מתרכז כעת בספר המסכם את חמש השנים הראשונות – חתיכת אתגר!


🙏 תודה ליהלומים שלי.
נוער מדהים ומעורר השראה שרק לפני כמה שעות, באימון ביצות מטורף (דוגמית בסרטון המצורף), הראה שוב את יכולותיו ואת עוצמתו ❤️

סיפור 2️⃣: שלא יהיה מאוחר.
לפני כשבוע דיברתי עם היהלומים על הכרת הטוב ועל פרגון, אין שיעור כזה בבית הספר.


במהלך האימון ביצענו תרגיל עמידה מול קהל, שבו על כל אחד ואחת היה לדבר ולספר על שני אנשים בחייהם שהשפיעו עליהם.


עברתי ביניהם ושמתי לב שרבים מדברים על אנשים שתרמו ושהשפיעו עליהם, מבלי לציין את שמם המלא.


בסיום האימון כינסתי את כולם ודרשתי מהם שאם מישהו השפיע עליהם ותרם להם, ש”יצעקו אותו בקול ובשם מלא”.
שיספרו על אנשים טובים כי הכרת הטוב מחזקת את הטובים.
המשימה בתום האימון הייתה להגיד להם תודה.


השבוע ביום שלישי במסגרת הפרויקט: הקשבה לתקומה, סיפרתי לנוער על מלחמת ששת הימים ועל הקרב על גבעת התחמושת.


בשיחה אירחנו את דורון, שהיה בן עשרה חודשים בלבד בפרוץ המלחמה ואיבד את אביו הגיבור: איתן נאוה ז”ל בקרב על גבעת התחמושת.


דורון עצמו התנדב לשריון ושירת כלוחם, סיפר על אביו, קצת על עצמו ועל ילדיו, שדרשו ושהלכו בדרך סבם ושירתו כלוחמים בצנחנים. משפחה מדהימה!
ניצלתי את ההזדמנות להגיד להם תודה.


הנוער הנפלא היה מרוגש מהשיחה וכלל לא הכיר את מה שהיה.


הנה הקלטת השיחה המרגשת:

סיפור 3️⃣: תודה על מה שיש.


לפני כשבוע ב-12/01/2022, כתבה ליהיא לפיד פוסט בפייסבוק:
“חיובית בבידוד.
הזדמנות לרגע לעצור. ולא לעשות.


להישאר בטרנינג. לא לקחת לא להחזיר. לא לאסוף. לא להתאמן. לא להתייסר למה אני לא מתאמנת. להכין אוכל לאט. עם מוזיקה ברקע.


לקרוא ספר. להתעטף. לשבת קרוב קרוב למפזר החום הקטן… להשתמש בטלפון כמו פעם. בשביל לדבר. ובלי למהר. ולא תוך כדי (נהיגה/קניות/עוד דברים) אלא ממש להקשיב למי שבצד השני. לא להאיץ, כי זמן יש לך. לנסות להבין מה את מרגישה…


לשמוח מזה שהוא מבודד איתך כי יש לכם פתאום זמן שלא היה לכם מזמן וזה קצת כמו חופשה מוזרה במיוחד/ או לשמוח שלא – ושהוא יכול לעזור ושאת יכולה להיות קצת לבד…


להיות חיובית (בבידוד) זה לגלות שמותר לך לעצור.
לשבת רגע ולראות את הזריחה. כמה שנים לא הסתכלת עליה. כי ראבאק, למי יש זמן? עכשיו יש לך.


חיבוק, אהבה וכוח לכל מי שעוברים סיוט. להורים לקטנטנים. למבוגרים. למי שמבטלים לו עבודות ולעסקים שמתרוקנים – מקווה שהכל ייגמר כבר. אמן ואמן.”.


קראתי ושאלתי את עצמי: הרי 90% ממה שהיא כותבת זה המתכון לחיים טובים, בריאים ושפויים!!!
והיא מסיימת ב: “מקווה שהכל ייגמר כבר. אמן ואמן”.


כמובן שאני מקווה שהבידודים יסתיימו ושהפרנסה תחזור לכל מי שסובל, אבל רוב הפוסט שלה מדבר על דברים נפלאים, מתכון לחיים נהדרים שרובנו מונעים מעצמנו במירוץ המטורף.


ואני שואל: “למה?”.


“איני מבין בשום פנים
לאן כולם ממהרים –
ריצה לקראת השד יודע מה”.


יחיאל מוהר בשיר ליפא העגלון.


“צריך קצת לקחת חזרה”, צריך להוקיר תודה למי שתרם ושעשה, ועם דגש על מי שעושה ושתורם.


החיים קצרים מכדי שנשרוף אותם על דברים לא חשובים.


אז נסו לקחת הכל לאט.
תנשמו, תריחו, תתבוננו – הטבע פורח ונפלא עכשיו.
אל תרוצו – תלכו! זה עדיף!


תודה:
🙏חמש שנים זו הזדמנות להודות לכם/לכן!
קהל של אלפים, על התגובות המרגשות והמלמדות ועל השיתופים. תודה רבה ❤️


🙏 תודה רבה לאופיר בראף המקסים עורך הטור, ולעמית איזינגר שמסייע בצד הטכני ❤️


🙏 תודה למרגנית היקרה והאהובה, בת זוגתי, שהשבוע חגגנו שנתיים לקשר ❤️


🙏 תודה לאימי הנפלאה, שלה אני חייב הכל ❤️


וכעת ברוגע לשנה השישית של הטור 🙂


הטור המצולם:

מוזמנים לשתף
שבת שלום 🌺🌸🌷
יובל עילם

הטורים הקודמים בקישור הבא: שישי לנפש