יובל עילם בן זונה! – שבוע 76

פורסם על ידי: יובל עילם 

סיפור 1⃣ לפני כשבוע שוחחתי עם אחד החניכים שלי בשם “ארז” (שם בדוי).
הוא סימס לי שקשה לו ושהוא במצוקה. הרמתי אליו טלפון.
אני מקשיב לו כמה דקות, הוא מספר שקצת קשה לו: ציונים, פרידות ועוד.
אני מקשיב לו, מכיל ואז אני שואל אותו: תגיד, לאן אתה רוצה להגיע בצבא? מה אתה רוצה לעשות?
הוא עונה לי: “אני רוצה להיות לוחם ביחידה מובחרת”.


ואז אני אומר לו: ארז, אני אוהב אותך, אתה יודע שאני אוהב אותך.
אני מדבר איתך כעת בשעה 16:20 (קצת אחרי שליחת “שישי לנפש”) בשעה הקדושה שלי בשבוע.
היו לנו לא מעט שעות שיחה לאורך השנה. אפשר לומר לך את האמת?
הוא ענה: “כן”.
אמרתי לו: אתה לא רוצה להגיע ליחידה מובחרת, יותר מזה אני אגיד לך: אתה גם לא מתאים להיות לוחם.


הוא היה בהלם ובשוק ושאל “למה?”
אמרתי לו: נורא פשוט, אני לא רואה אותך! לא אותך באימונים, בשיחות, בפעילויות!
למה למשל לא הגעת לאימון הבוקר? היה אימון ב-8 בבוקר.
הוא עונה לי: “היה לי שיעור נהיגה”.


אני אומר לו: “בחיאתק!
גם אני הייתי תלמיד לנהיגה, אתה הרי קובע את השיעורים מתי שאתה רוצה!”
הוא ענה לי: “אתה צודק יובל”.
אמרתי לו: מה שהיה היה! עכשיו השאלה מה הולך להיות?
מה אתה רוצה לעשות עם עצמך? אני אמרתי לך את האמת!


הוא אמר לי: “יובל, יום ראשון אתה רואה אותי באימון.
מעכשיו אני אוכיח לך שאני ראוי להיות ביחידה מובחרת ושאני ראוי להיות לוחם”.


סיפור 2⃣: לפני כשבוע התקשרתי לחניך אחר – “עילי” (שם בדוי).
אמרתי לו: “אתה יודע שאני אוהב אותך נכון? עכשיו בוא נלך חמש שנים קדימה.
אתה ב”זולה” בדרום אמריקה, בטיול שאחרי שחרור ומדבר עם חבר שלך
ואז אומר לחבר שלך: “אתה יודע, יובל עילם בן זונה”.
החבר עונה: “איך הגעת ליובל עילם? מה אתה רוצה?”


ואתה תמשיך: “חשבתי על השירות הצבאי שלי,
יובל עילם הכיר אותי הוא ידע שאני רוצה להגיע ליחידת אגוז,
הוא ידע שאני מתאמן בפארק והוא ידע שבכדי להגיע לאגוז צריך להתאמן בחולות,
בדיונות והוא לא אמר לי את האמת!”


ואז אמרתי לו: “עילי, עכשיו אתה יודע את האמת,
עכשיו זו החלטה שלך! קח 24 שעות ותחליט.
אם אתה רציני תחליט שאתה מגיע לאימונים בהרצליה או שאתה לא. אני את שלי עשיתי”.
הוא אומר לי: “יובל, אני לא צריך 24 שעות. אתה רואה אותי באימון הבא בהרצליה.”


סיפור 3⃣: לפני כשבוע אח שלי שלח לי תוכנית “נייס גיא” שהיתה לפני כ-30 שנה עם גיא מרוז, צביקה הדר ואחרים.
אתה רואה את התוכנית הזו ואתה בהלם. דברים שאז הם הירשו לעצמם להגיד,
היום היו מכניסים אותם לכלא או לפחות צולבים אותם כך שהם לא יוכלו יותר לדבר.


למה אני אומר את זה? משום שאנחנו קצת התבלבלנו.
לקחנו את הפוליטיקלי קורקט והפכנו אותו ליומיום שלנו.
אנחנו נזהרים לא להגיד כלום לאף אחד, לא אומרים את האמת אפילו לאנשים הקרובים אלינו!
מכסים את הכל. שחס וחלילה אף אחד לא ייעלב.


אז אני לא רוצה לפגוע באף אחד, אבל אני באופן אישי רוצה לשמוע את האמת!
שיגידו לי אותה בצורה מעודנת שיבחרו לשאול אותי.
אבל אני החלטתי שאני רוצה להיות כן וישר בכדי שאנשים ישמעו בדיוק מה אני חושב עליהם.


קודם כל אני אגיד להם שאני אוהב אותם, אחר כך אני אשאל אם הם מעוניינים לשמוע את האמת?
ואז להגיד להם את האמת. אחר כך הם יעשו עם זה מה שהם רוצים. אבל אני את שלי עשיתי.


אז קחו את הנקודה הזו לנקודת מוצא לחשוב: אם יש אנשים שעובדים תחתיכם,
מעליכם, חברים, משפחה, ילדים לא משנה מי –
תגידו את האמת לאנשים, הם יעריכו את זה אם לא במיידי אז בהמשך!


מוזמנים לשתף חברים
שבת שלום 🌺🌸🌷
אוהב, יובל עילם


💥💥 המלצה וחידוש 💥💥(אשמח לקבל משוב):
העליתי את הטור גם ליוטיוב! -מוזמנים לצפות.
אהבתם?
אשמח שתגיבו, לייק ושיתוף:

הטורים הקודמים בקישור הבא: שישי לנפש