יצחק רבין, האסון בנחל צפית ויהיה בסדר – שבוע 110
פורסם על ידי: יובל עילם
מי שעוקב אחרי הטורים שלי לאורך השנים יודע שנושא הבטיחות קרוב לליבי.
בשירותי הצבאי ב-669 ראיתי את התוצאות של תרבות הבטיחות הלקויה בארצנו.יצחק רבין ז”ל נאם בפני בוגרי קורס פיקוד ומטה (פו”ם) את נאומו המפורסם על בטיחות שנודע בשם: “יהיה בסדר”.
הנה דבריו:
“…לאחת הבעיות הכואבות שלנו יש שם, שם פרטי ושם משפחה – זהו צירוף שתי המילים “יהיה בסדר”.
צירוף המילים האלה, שרבים מאיתנו שומעים בחיי היום-יום של מדינת ישראל, הוא בלתי נסבל”.“מאחורי שתי המילים האלה חבוי בדרך כלל כל מה שלא “בסדר”: יהירות ותחושת ביטחון עצמי מופרז,
כוח ושררה, שאין להם מקום. ה”יהיה בסדר” מלווה אותנו כבר זמן רב, שנים,
והוא סממן לאווירה הגובלת בחוסר אחריות ברבים מתחומי חיינו”.“ה”יהיה בסדר”, אותה טפיחת כתף חבר’מנית, אותה קריצת עין, אותו “סמוך עליי”,
הוא סממן לחוסר סדר ומשמעת, למקצועיות שאיננה, לבטלנות שישנה.
אווירת ה”חפיף” היא, לצערי הרב, נחלת ציבורים רבים בישראל, לאו דווקא בצה”ל.
היא אוכלת בנו בכל פה.
ואנחנו כבר למדנו בדרך הקשה והכואבת ש”יהיה בסדר” פירושו שהרבה מאוד לא “בסדר””.
סיפור 1 “יהיה בסדר”. לפני כשבוע הלכתי עם בני גדעון לחנות צעצועים בקניון שבעת הכוכבים בהרצליה.
שמתי לב שפריטים רבים תלויים על מעין “קוצי ברזל” חדים שנמצאים ממש בגובה העיניים של הילדים.
דרך אגב, זה קורה בהרבה חנויות צעצועים.נס שעד כה אף ילד לא איבד את עיניו.
ניגשתי למנהל החנות, אדם מבוגר והערתי לו על כך. תגובתו (המטומטמת):
“אני כבר 12 שנים מנהל את החנות וכלום לא קרה”.
על רגל אחת – זו הבעיה מספר 1 שלנו. לא מונעים!
אבל אחרי אסון – כולם זועקים ורוצים להרוג את הרשלנים.
סיפור 2 אסון הרשלנות בנחל צפית ב-26.4.18 התרחש אסון השיטפון בנחל צפית.
מכינת בני ציון טיילה בנחל בניגוד לכל ההוראות ולשכל הישר.
עשרה בני נוער מקסימים טבעו ומתו.התקשורת רעשה, סיקרה ומסקרת את האירוע הקשה מאז ועד היום.
רק אתמול סוקר טקס סיום קורס חובלים תוך זרקור על החובלת יעל אלפי
שאיבדה את אחיה צור לפני כשנה בשיטפון.בתרבות בטיחות אחרת מנהלי ומדריכי המכינה כלל לא היו מעיזים לעשות טיול במקום
לאור הנת”ב (נקודת תורפה בטיחותית) הענק שהיה ולנוכח כל האזהרות.אך הבעיה היא לא נקודתית אלא כלל ישראלית! מדי יום אני מבחין בנת”בים כאלה או אחרים,
מדווח ומנסה לשנות ולרוב לשווא.
רק דם (ורצוי של אלה שנחשבים) מניע לפעולה ולשינוי וגם זה לא תמיד,
כפי שלמדתי מאסון חוף הבונים (בו נהרגו 19 ילדים ו-3 מבוגרים) בו הייתי חלק מצוות החילוץ והפינוי של 669.
סיפור 3 המבחן ההפוך של יצחק רבין:
פעם נשאל רבין: על מבצע שהצליח למי מגיע הקרדיט?
רבין ענה בחוכמה: “אני שואל את עצמי במקרה של כישלון מי הוא האחראי? הוא זה שיקבל את הקרדיט על הצלחה!”ועל אותו משקל אני שואל: אם אנחנו כל כך מצטיינים בכותרות ובכתבות על אסונות כאלה או אחרים,
למה אנחנו מזלזלים ואומרים: “יהיה בסדר”, “כבר 12 שנים לא קרה כלום”?
ההגיון אומר שאם אנחנו אדישים למניעת אירועים קשים למה שלא נהיה אדישים אחרי אסונות…
אני מייחל לאיזון ואפילו לכך שמניעת אסונות יזכו לכותרות רבות יותר אבל ברור לי שזה ממש לא “סקסי” ואנחנו,
ששואפים להיות רציונליים וחכמים עוד רחוקים מכך. יהיה בסדר…
“ונשמרתם מאוד לנפשותיכם” (דברים ד’, ט”ו).
מוזמנים לשתף
שבת שלום 🌺🌸🌷
יובל עילם
הטורים הקודמים בקישור הבא: שישי לנפש
