יציאה מעבדות מנטלית לחירות - שבוע 272

פורסם: אפריל 15, 2022  |  על ידי: יובל עילם

שבוע שעבר התחלתי לכתוב על יציאה מעבדות לחירות. לכל אחד ולכל אחת יכולה להיות “יציאת מצרים” שלו/שלה.
בכדי לקבל השראה בחרתי להביא סיפור אחד חזק של רתם, בוגר מחזור 18 שלי (בדיוק לפני 18 שנה).בסימן האותיות ח”י, רתם מהוה לדעתי השראה ליציאה מעבדות מנטלית לחירות.
חשוב לציין ולזכור שזה הכל שלו. חירות של אדם אחד יכולה להיות עבדות של אחר, ולכן כל אחד צריך לפעול לפי משפטו של סוקרטס: “דע את עצמך”.
סיפור 1️⃣: לעבור לתא הטייס.
כך כתב רתם: “לפני 10 שנים בדיוק. הייתי אז בן 25, דייל אוויר עם רצון לטרוף את העולם. כל מה שעניין אותי היה לדלג ממדינה למדינה, מעיר לעיר ולהספיק הכל. הייתי במירוץ ואהבתי את זה.
לפני 10 שנים בדיוק הוקפצתי בסוף יום ההולדת שלי לטיסה. זה היה מוצאי שבת, הגעתי לשדה בקושי מבין מה קורה איתי ומצאתי את עצמי על טיסת 001 לניו יורק במטבח האחורי של ה-747-400 – הג’מבו, מלכת השמיים.
הטיסה הייתה מפוצצת עד אפס מקום, זה היה כמה ימים לפני ראש השנה וכל עם ישראל החתים דרכון.
כשנגמר הבורדינג והתיישבנו להמראה הבנתי ש-וואו זאת הולכת להיות טיסה נוראית. התבאסתי שככה נגמר יום ההולדת שלי.
הייתי הוותיק במחלקת התיירים וגם דייל המטבח, אז יכולתי לבחור ויצאתי למנוחה במשמרת הראשונה. כל מה שרציתי היה לברוח מהתופת.
עליתי במדרגות לתא המנוחה המרווח של הג’מבו, מיוזע וגמור כאילו מצצו לי את הדם מתוך הקישקע ואמרתי לעצמי: “רתם, יום אחד, אתה תטיס את המטוסים האלה ולא תצטרך להגיש עוד ספיישל אחד בחיים שלך”.
וככה, באותו הלילה, בגובה 30 ומשהו אלף רגל, החלטתי שאני הולך על זה בפול פאוור – אני אהיה טייס!
נחתנו בניו יורק לפנות בוקר והיינו גמורים. רק מי שהיה/שהייתה דייל/ת אוויר באל-על יכול/ה לדעת מה זאת ההרגשה אחרי טיסת 01 במוצאי שבת. עלינו על אוטובוס הצוות בדרך למלון והתחלנו בנסיעה. הצוות היה שקט מאד וחלק החלו לתפוס תנומה קלה.
כשראיתי את מנהטן מבצבצת לה לאור הבוקר, כבר שכחתי מהטיסה הנוראית שעברתי ושמחתי כל כך לקראת החוויה הבאה בתפוח הגדול.
בשלב הזה של הנסיעה, לקראת המעבר מקווינס למנהטן כולם כבר ממש נטרקו. אבל אני? אני בער לי הלב מתוך חולצת המדים הלבנה. לא יכולתי לעצור את עצמי מלחייך ומלהתרגש מהידיעה שיום אחד אני אטיס את עצמי לעיר שאני הכי אוהב בעולם.
עשר שנים עברו מאז הטיסה ההיא. עשר שנים שבהן הספקתי לגור בחו”ל ולהתחתן עם אהוב ליבי.עשר שנים שבהן הכרתי חברים לחיים, דייקתי עבורי מערכות יחסים ישנות, חיזקתי את הקשר עם המשפחה שלי שאני כל כך אוהב, עם אמא שלי, עם אבא שלי ועם אחיי המדהימים.
עברתי תהליך עצמי של גדילה והתבגרות, של דיוק עצמי, של היפרדות מהילד שהייתי כשהייתי בן 25 בהשלמה מלאה, וכן זה לקח קצת זמן.
עשר שנים שבמהלכן הפסקתי לחלק ספיישלים ונהייתי טייס.
אני נמצא היום שוב רחוק מהבית ביום ההולדת. שוב “און דיוטי”, עם אור הנסיך שלי, חושב על העשור האחרון, מסתכל על כל הדרך שעברתי, על כל ההחלטות שלקחתי ומבין – ככל הנראה, שבאמת היה לי מזל.או יותר נכון, כמו שאבא שלי תמיד אומר: “הייתי במקום (מ) הנכון, בזמן (ז) הנכון וידעתי פשוט – לקחת (ל)”.
אהה וכן… בוודאי שהטסתי את עצמי (ועוד כמה מאחורה) לעיר שאני הכי אוהב בעולם!!!”.כתבתי לרתם:“רתם היקר, פוסט מעורר השראה 👏👏👏
אני חושב שהסיפור שלך הוא סיפור השראה על החלטה, על אומץ, על הצבת מטרה, על תוכנית, על נחישות, על מחויבות, על השקעה ועל יכולות גבוהות! כל הכבוד לך🔥🔥🔥”.
אתמול ביקשתי מרתם את רשותו לפרסם את דבריו והוא שמח מאוד וכתב לי: “הרבה מהנחישות קיבלתי אצלך!”. והוסיף: “הפכתי לקברניט לפני כמה חודשים!”.
קחו השראה מרתם לחירות וזכרו שחמ”ץ – זה גם חייב, מוכרח וצריך, ואם הופכים את האותיות קיבלנו צמח – אז בסימן האביב הנפלא שמשתולל לו בחוץ אני מאחל לכם צמיחה ולבלוב לטובתכם ולטובת הסביבה שלכם! 🐢🌳🌴🦎🦗💐🌻🌸🌺
מאחל לכם חג פסח שמח 🙂
מוזמנים לשתף
שבת שלום 🌺🌸🌷
יובל עילם