“כאילו הצלתי את הילד שלי” – שבוע 103
פורסם על ידי: יובל עילם
תודה רבה לרמטכ”ל היוצא גדי איזנקוט ובהצלחה לרמטכ”ל החדש אביב כוכבי.
לכבודם קבלו סיפור מרגש על צה”ל מלפני שבוע שרק מעטים שמעו.
סיפור 1
רקע 1 שנת 1986, פתחתי את המסגרת ה-1 בארץ להכנה לצבא,
החלטתי לשים דגש גם על ההכנה המנטלית.
מאז אני מארח בין פעם לפעמיים בשבוע לשיחה עם הנוער את אחד הבוגרים שלי.
במוצ”ש האחרון התארח בוגר מדהים בן 40 עם סיפור אישי יוצא דופן!
שמו ע. והוא טייס ינשוף (בלק הוק) בחיל האוויר.
רקע 2 בשנת 1982 הפסיכולוג שראיין אותי כחלק מהמיון ל-669 שאל אותי: “למה אתה רוצה להגיע ליחידה?”
האמת? הגעתי עם תשובה מוכנה מהבית (תודה לאימי!)
ועניתי: “אני רוצה לעשות את המקסימום בצבא אך מעדיף להציל מאשר להרוג”.
סיפור 2 אז הנה הסיפור מרגש המובא מפי אומרו של ע., טייס בכיר במערך המסוקים בחיל האוויר
שבסיום סיפורו אמר: “”זו הייתה אחת הטיסות המרגשות שהיו לי בחיים. מיצוי של שנים של הכשרה, אימונים, למידה.
אינספור אימונים לאיתור טייסים נוטשים, אינסוף טעויות באימונים כאלו,
אינסוף שיפור ולמידה מתמידים שבסוף ברגע האמת, יש תוצאה!”.“ב-8.1.19 הייתה הזנקה בטייסת וטסנו לחפש ילד שהלך לאיבוד בשטח הררי פתוח ונרחב.
נאמר לי בקשר שיש לחפש על פני תא שטח ענק”.“אני אומר לעצמי: “לך תמצא ילד בגיל 3 במלבן 10*4 קילומטר”.
אספתי את הצוות של 669 וטסנו לאזור.
הייתה רוח מטורפת ועוד שעתיים מתחיל להחשיך. אם לא נמצא אותו עד החושך הוא ימות!
מהאוויר אני רואה מכוניות ואנשים בשדה ומחליט לנחות לידם”.“מפקד החוליה של 669 ואני מוצאים את מפקד החטיבה של האזור ומקבלים הנחיה: “לחפש בתא שטח בגודל 2*2 ק”מ”.
אני שמח שזה יותר ממוקד ואומר לעצמי: “וואלה, יש מצב שנצליח. אולי זה ייקח לנו שעה-שעה וחצי אבל הסיכויים עלו””. “ממריאים שוב, טסים לאט ברוח מאוד חזקה. בשטח מאות אנשים מחפשים מה שניתן.
לנו יש יתרון עם המימד האנכי שאנחנו מכניסים לחיפוש.
אני מתייעץ שוב עם מפקד חוליית 669, איך נראה לו נכון לחפש ובאיזו שיטה?
הילד כבר 3 שעות משוטט במרחב בלי אבא שלו בקור מטורף וברוחות”.“המשימה מאוד דומה למשימה צבאית שאנחנו מכירים = איתור טייס שנטש מטוס בשטח אויב ומתחבא.
אלא שהילד הוא חמישית מגודל אדם מבוגר והוא לא יודע איך לאותת למסוק שמחפש אותו…
אחרי מספר הלוך/חזורים בשטח אני מחליט להמשיך עוד קצת מעבר לרכס ולתא השטח שהמח”ט הגדיר”.“פתאום, ממרחק של כ-500 מטר אני רואה “שקית ירוקה” בתוך שדה זרוע שגם הוא ירוק.
אנחנו מתקרבים והשקית מקבלת מימד גובה. אנחנו מתקרבים עוד והשקית הופכת למשהו עומד עם ראש ורגליים”.
“זה הילד!” “קטן מסכן, עומד שם מסתכל על חיית המתכת שחולפת מעליו. הוא לא מבין אם זה קשור אליו”.“אני נוחת כ-20 מטר ממנו. הוא נרתע מהדף הלהבים.
לפני שאנשי 669 יוצאים אני מזכיר להם: “חברים, זה ילד מסכן, אבוד. זה לא טייס שנטש.
תהיו עדינים, תתקרבו אליו לאט, תרגיעו, תחבקו ותגידו לו שבאתם להחזיר אותו לאבא”.
“הרי ליד הילד נחתה הרגע צמוד אליו מפלצת מתכת מרעישה שעושה רוח וממנה יוצאים אנשים ירוקים עם אנטנות”.
“הלוחמים מביאים את הילד למסוק ואני עם דמעות בעיניים.
מסתכל עליו ואומר לעצמי שזה כאילו הצלתי את הילד שלי. אם לא היינו מוצאים אותו היה מת מקור.
לגמרי מת מקור לא סתם באמירה”.
המשפט עליו מתחנכים ב-669 הוא:
“בצרה קראת ואחלצך” (תהילים פ”א, פסוק ח’).כל אדם במדינת ישראל יידע: אם חס וחלילה יקרה לכם משהו ולא משנה איפה ומתי,
יש אנשים מצויינים שיעשו הכל בכדי להחזיר אתכם הביתה בשלום.
מוזמנים לפרגן בלייק ובשיתוף בדף החדש שלנו בפייסבוק:https://www.facebook.com/%D7%A9%D7%99%D7%A9%D7%99-%D7%9C%D7%A0%D7%A4%D7%A9-2735762209790505/
לסיום. לא לכולנו יש סיפור כזה של נתינה אך כולנו יכולים לעשות הסופ”ש הזה משהו אחר למען מישהו!
זקנים בודדים, אנשים במצוקה אך לא כזו הדורשת קריאה ל-669. קדימה! זה בידינו וזכותינו.
מוזמנים לשתף
שבת שלום 🌺🌸🌷
יובל עילם
הטורים הקודמים בקישור הבא: שישי לנפש
