להצמיח כנפיים💪 - שבוע 225
פורסם על ידי: יובל עילם
הטור המצולם:
תודה לכם על התגובות החמות לטור לזכרו של ניר פורז לפני כשבוע 🙏
“ציפור היושבת על ענף לעולם לא פוחדת שהענף ישבר משום שהאמון שלה לא בענף, אלא בכנפיים שלה!”
מכירים את השיר “עוף גוזל” של אריק איינשטיין? הטור היום מוקדש להצמחת כנפיים.
סיפור 1️⃣: להצמיח כנפיים בצבא.
לפני כחצי שנה אירחתי לשיחת זום מול היהלומים את אחד הקצינים הבכירים של צה”ל.
כששאלתי אותו מה הדבר שמבחינתו הכי חשוב לו לומר לנוער הוא ענה: “אנחנו מחפשים כאלה שאפשר לסמוך עליהם!”.
באחת השיחות שלי עם ניר פורז ז”ל הוא אמר לי: “זה מדהים האחריות שמטילים עליי ועל חבריי. אני בדרגת סגן ומקבל אחריות כמו סגן אלוף או אלוף משנה”.
לא שאלתי אותו לכוונתו רק הקשבתי.
המטרה של כל מפקד בצבא היא להצמיח לחיילים שלו כנפיים, שיהיו מסוגלים לעוף בכוחות עצמם!
סיפור 2️⃣: הצמחת כנפיים מגיל צעיר.
שלשום פנה אליי גדעון, בני בן ה-6 בבכי על כך שהכדור שלו ללא אוויר.
שאלתי אותו: “בכי או פתרון?”.
הוא ענה: “פתרון”.
אז אמרתי לו שיחשוב מה אפשר לעשות.
הוא חשב וענה: “לשאול אם לשכנים יש משאבה!”.
יפה אמרתי לו. בדקנו בקבוצת הווצאפ של הבניין וענת אמרה שיש להם.
אמרתי לגדעון: “קדימה!”.
הוא אמר לי: “תבוא איתי”.
סירבתי.
הוא ניסה בדרך אחרת: “אתה אף פעם לא בא איתנו לשכנים”.
“נכון” עניתי בחיוך: “אתה צריך לגדל כנפיים ולהתמודד”.
הוא התעקש אך לא ויתרתי וכך הוא טיפל בעניין והלך לבדו לשכנים.
בשנים האחרונות אני רואה בעיסוקי שני סוגי הורים:
הראשון, אלה שמלמדים את ילדיהם להצמיח כנפיים, להתמודד ולהתבגר.
השני, אלה ש”מנהלים” את ילדיהם בכל צעד ושעל.
אילו הורים תורמים יותר לילדיהם? כולנו יודעים.
סיפור 3️⃣: מבצע שומר החומות ומבחן הבגרות.
בשבועיים האחרונים אני משוחח עם בוגרים רבים שלי שכרגע משרתים כלוחמים וכמפקדים ביחידות קרביות ומובחרות. מדהים לדעת שביטחון המדינה מופקד בידיהם הצעירות. האם אין זה מבחן הבגרות האמיתי?
הרמטכ”ל כוכבי והמפקדים הבכירים סומכים עליהם במשימות המאתגרות והמורכבות וברגעי המבחן.
הם אחראים על ההתראה, על מערכות בשווי עשרות מליוני דולרים ומעל הכל הם אחראים על חיי אדם!
חיי החיילים שלהם וחיי האזרחים במדינה.
בזמן מבחן מי שיוביל את החיילים המרשימים הללו יהיו המפקדים שחינכו, עיצבו והכשירו אותם למבחן. כך זה מתקיים מאז קום המדינה.
סיפור 4️⃣: מערכת החינוך.
קודם כל הבהרה: בעיניי, מערכת החינוך היא לא רק גני הילדים ובתי הספר, אלא במידה רבה גם החינוך בבית שלנו – בעיקר של ההורים וגם של שאר המשפחה.
זה לא מובן מאליו שבצה”ל סומכים על החיילים והקצינים. יודעים למה?
משום ששנה-שנתיים קודם לכן מערכת החינוך לא סמכה עליהם!
“על מה הוא מדבר?”, אני אסביר אבל לפני ההסבר אני מבקש שמישהו יסביר לי:
האם בגרות נמדדת בשינון ידע או בתרגול מתמטיקה? מה הקשר בין זה לבגרות?
אני לתומי סבור שבגרות נמדדת באחריות, באיפוק, בשליטה עצמית, ביכולת להתמודד, להציב מטרות, להתמודד עם קשיים, עם אכזבות וכישלונות ובערכים!
בלהיות בן אדם, בלהקפיד על בטיחות, בלפתח מנהיגות, בלדעת לעבוד בצוות, ברעות ובנתינה.
וכעת ההסבר: אם בגיל 18 צה”ל והמדינה סומכים על בניה ובנותיה, למה לפני כן אנו לא סומכים עליהם? למה אנחנו מונעים מהם לפתח כנפיים?
אבל הם לא לבד! גם למורים ולמנהלים שמובילים לאורך שנים את הנוער ליעד של בתי הספר: בחינות הבגרות, משרד החינוך מונע פיתוח כנפיים!
שימו לב, ברגע האמת של בחינות הבגרות משרד החינוך לא סומך על התלמידים, לא סומך על המורים ואף לא סומך על המנהלים!
לא נותנים בהם אמון!
מסלקים אותם מהכיתה ומביאים משגיחים חיצוניים שעולים הון עתק!
דמיינו מצב שסומכים על התלמידים ואפילו המורים שלהם לא נדרשים להשגיח?
עכשיו נסו לתאר מצב שמפקד חיל האוויר, האלוף נורקין, אומר לסגן אלוף נ. (בוגר שלי), מפקד טייסת מטוס האדיר, לפני הלחימה בעזה: “תשמע נ. בזמן הלחימה יחליף אותך תת אלוף ק.”.
האם אתם יכולים לדמיין מפקד מחלקה (מחנך בבית ספר) או מפקד גדוד (מנהל בית ספר) שבזמן מבצע מסולקים מתפקידם משום שלא סומכים עליהם? אין מצב.
עכשיו בואו נלך צעד קדימה לבני הנוער שיוצאים מבתי הספר, הופכים למבוגרים ומפנימים שאמון הוא פועל יוצא של השגחה.
אולי אסונות בטיחות שמתרחשים כל הזמן במדינה היו נמנעים, לו הייתה בחינת בגרות אשר שמה דגש על המילים בגרות ובטיחות!
תחשבו על זה ואולי… שר/ת החינוך הבא/ה יעשו משהו בעניין?
הגזמתי אה?
מוזמנים לשתף
שבת שלום 🌺🌸🌷
יובל עילם
הטורים הקודמים בקישור הבא: שישי לנפש
