להשקיע ולקצור – שבוע 68
פורסם על ידי: יובל עילם
חג שבועות מבחינתי הוא מעל הכל חג ערכי!
בחרתי לגעת בערכי העבודה והקציר (ההצלחה).
סיפור 1 סוף כיתה י”א, אני מתקשה קצת במתמטיקה ומבקש מאחי הגדול עופר,
שהוא תותח במתמטיקה שיעזור לי. הוא מסכים בשמחה אבל מהר מאוד הוא הבין
שאני מבקש שהוא יפתור לי את התרגילים ולכך הוא מסרב.
התחננתי אלא שהוא עמד על שלו. קיללתי אותו בליבי יא בן %#@&
(לא שמתי לב שבכך אני מקלל גם את עצמי…:) והוא לא ויתר לי!
שיעורים פרטיים כלל לא היו בלקסיקון שלנו. נאלצתי להתאמץ ולחרוק שיניים ו…הצלחתי!
בבגרות הוצאתי 100 והקרדיט כולו מגיע לו.
סיפור 2 לפני 21 שנה בתום גיבוש סיירת מטכ”ל סיפר לי אורי שהיה חניך שלי
(בתמונה המצורפת מתחת לאלונקה מקדימה בצד שמאל בהכנות לגיבוש),
מה עבר עליו בגיבוש ועל אירוע מסויים שלדעתו הביא לכך שעבר בהצלחה!במהלך הגיבוש הקבוצה שלו נלקחה לטפס על קיר בגובה 3 מטרים. המשימה הייתה אישית ואף אחד לא הצליח.
המדריך שלח את כולם להפסקה ואורי ביקש להמשיך לנסות שוב ושוב למרות שלא הצליח!אורי התקבל לסיירת מטכ”ל, סיים מסלול והיה למפקד צוות.
אחת הסיבות לכך החלו מאותו “תרגיל קיר” בגיבוש: נחישות, נחישות,
נחישות ובאימונים לפני שליטשו וחידדו את אותה תכונה חשובה.
סיפור 3 בשישי שעבר אירחתי להרצאה מול הנוער את ד. בוגר יקר שלי בן 43 שכבר 25 שנה תורם לביטחון המדינה,
מהן 11 שנה שירת כלוחם בימ”מ. בשיחה הוא סיפר לנוער סיפור על בתו שבכיתה ג’.
“שלשום ישבתי עם בתי כשהיא עושה שיעורים בחשבון.
לפתע שמתי לב שהיא מסמנת כוכבית על תרגיל ופוסחת עליו. שאלתי אותה מה זה? והיא ענתה: המורה שלנו אמרה שאם יש תרגיל קשה, מסמנים אותו וממשיכים הלאה!
אמרתי לה: את לא ממשיכה הלאה! את פותרת אותו עכשיו!
הבת ענתה: אבל אלה החוקים של המורה! באמת עניתי, אבל עכשיו בבית זה החוקים של אבא! תפתרי! וכך אחרי שתי דקות התמודדות היא פתרה את התרגיל ואז שאלתי אותה, מה למדת?
והבת ענתה שאצל _ _ _ _ _ (שם המשפחה) לא מוותרים! מתמודדים עד שמצליחים!”
לאחרונה הייתי בהופעת סטנד אפ נהדרת של רשף לוי (מומלץ!).
בהופעה רשף אומר בין השאר ש”אנחנו מגדלים כרגע את הדור החלש ביותר בתולדות האנושות
משום שאנחנו מונעים מהם להתאמץ ולהשקיע”.בראיונות לתקשורת אני נשאל לא פעם לגבי הבדלים בין הדורות.
בהכללה הפער שאני רואה הוא בעצמאות ובהשקעה!
הדור של פעם היה עצמאי הרבה יותר והנוכחי? רבים מנוהלים על ידי הוריהם.הדור הקודם היה מוכן להשקיע, להתאמץ, לנסוע באוטובוסים. והיום?
ההורים הפכו להיות סדרני נסיעות,
מנהלי וסוכני הילדים וכמובן מממני שיעורים פרטיים (שמגיעים לאלפי ש”ח בחודש).אני מבין שיש מקרים חריגים שזקוקים לסיוע אך אני גם מבין שרבים מוותרים לעצמם.
כשיגדלו אין לי בעיה שהילדים שלי יילכו לשיעורים פרטיים. בבקשה?
רק שיממנו את זה מכיסם… נראה אותם עובדים 5 שעות בפיצריה לשם מימון שיעור…
נראה לי שהם יעדיפו להשקיע ולהתאמץ. הגישה שלי כלפי ילדיי היא שאני דורש מהם להתאמץ וכל דבר שהם מסוגלים לעשות לבד – שיעשו!
זה דורש סבלנות אבל אם אני רוצה שיצליחו בחיים ואני
“אעזור להם” “בכל פיפס” ואעשה למענם הכל – אני מונע מהם עצמאות ומאמץ!שני “תבלינים” הכרחיים להצלחה. הורים רבים לא מבינים זאת ומונעים מילדיהם להתאמץ ולהתמודד!
הילדים מצידם נהנים לטווח הקרוב ו…יסבלו בעתיד!
“הצלחה היא הזדמנות שפוגשת הכנה” (ד’יזראעלי).
ספר מומלץ: מצויינים. מאת מלקולם גלדוול.
הוצאת זמורה ביתן. ספר מרתק ששופך אור חשוב על הסיבות שמביאות למצויינות.מוקדש ב- לאחי הבכור עופר
שחינך והשפיע רבות על עיצובי, הציב גבולות,
דרש משמעת וערכי עבודה ומאמץ שסייעו לי בדרכי.
מוזמנים לשתף
שבת שלום 🌺🌸🌷
יובל עילם
הטורים הקודמים בקישור הבא: שישי לנפש
