להתקבל ל-669? לא טוב! על משל החגורה השחורה! – שבוע 149
פורסם על ידי: יובל עילם
ואז דליה שאלה אותי: “מה הוא האתגר בעבודה החינוכית שלי?” עניתי שהאתגר הזה משותף לחניכים שלי, לתלמידים, לספורטאים, ללוחמים, לרופאים, לי עצמי ובעצם לכל אדם. היכולת להתמודד עם הצלחה!
“להתמודד עם הצלחה?” כן, היכולת להמשיך הלאה ולא לנוח ולהירדם על זרי דפנה. זה חתיכת אתגר! איך אני עושה זאת? חינוך לערכים! לא לציון או תעודה אלא לדרך! חינוך אמיתי לערך המצויינות!
סיפור 1⃣ “להתקבל ל-669”
לפני כשבוע העברתי הרצאה בבית ספר בפני תלמידי י”ב. שאלתי אותם: “למי יש מטרה לקראת הצבא?” אחד מהם אמר: “לי, להתקבל ל-669!” לכאורה מטרה ראויה אבל אז תיקנתי אותו.
מה אמרתי לו? נסו לחשוב.
אמרתי לו שהמטרה שלו היא לא להתקבל ל-669 אלא לסיים מסלול ושירות צבאי מלא ב-669.
מי ששם לעצמו בראש מטרה ראשונית כמו להתקבל למקום מסויים, להוריד את המשקל לקראת אירוע מסויים, להשיג תעודה או תואר וזהו – פספס את כל הרעיון של מצויינות!
א. היה חניך שלי לפני שנים רבות. הוא שאף להגיע ליחידה מובחרת. התאמן והשקיע ועבר את המכשול הראשון בדרך – יום סיירות. הוא עבר אותו בהצלחה ואז הגיע המכשול השני – הגיבוש! הוא התקבל לסיירת מטכ”ל. למי שלא מכיר את האירוע אספר שמדובר בשיא מטורף! אחריו הוא קיבל ברכות “מכל העולם ואשתו”.
לפני הגיבוש הדגשתי לו ולחבריו את משמעות ההתמדה וההשקעה אחרי הגיבוש אך מבחינתו לשווא! הוא רק שמע ולא הפנים. אחרי ש”זכה” בכרטיס הנכסף הוא “הוריד רגל מהגז”, הפסיק להתאמן ושכח מהאתגר המרכזי: הגיוס ומסלול ההכשרה! הוא הזניח את עצמו מנטלית ופיזית והחל את המסלול במצב ירוד.
פתאום הוא מצא את עצמו סביב חברה מעולים שמוכוונים השקעה ומצויינות ומכאן החלה הידרדרות שהובילה להדחתו מהמסלול ולתסכול רב.
סיפור 2⃣ שייטת 13. אתמול התגייסו חמישה יהלומים שלי לשייטת 13: מ. ג. ח. ע. י.
הם התקבלו לפני כשנה ליחידה והמשיכו להתאמן לאורך השנה, לצבור כלים, ערכים ויכולות בכדי להצליח במשימה הגדולה: מסלול ההכשרה!
לפני כשבוע אחד מהם נשאל על ידי חניך: “כמה זמן נמשך המסלול בשייטת?” עמדתי לידו ושמעתי את התשובה שהוא אמר: “כשנה וחצי”.
הבטתי בו ואמרתי לו: “אני רוצה לתקן אותך, המסלול נמשך כל החיים”. הוא ניגש אליי אח”כ ואמר לי: “תודה על התיקון”.
למה לכל החיים? משום שאם אתה בוגר מקום מסויים וזה לא משנה אם זה בצבא או במוסד להשכלה גבוהה, אתה נושא את התואר והמעמד לכל חייך. אתה מייצג את אותו מקום וערכיו!
אם אני תושב הרצליה, בוגר 669, בוגר המכללה לחינוך גופני בוינגייט ואוניברסיטת חיפה, אני גם איש שיווק של כל אותם מקומות! כשאני פוגש אדם ושומע על הרקע שלו הוא מייצג לטוב ולרע את אותו מקום. כל אחד מאיתנו הוא כזה!
סיפור 3⃣ משל החגורה השחורה
תמיד עומד לנגד עיניי כשאני חושב על מצויינות.
דמיינו לעצמכם איש אמנויות הלחימה הכרוע בפני סנסאיי אמן (המורה) בטקס שבו הוא עומד לקבל חגורה שחורה. לאחר שנים של אימונים מאומצים, הגיע סוף סוף התלמיד לפסגת ההישגים.
“קודם שאעניק לך החגורה, עליך לעבור עוד מבחן אחד”, אומר הסנסאיי. “אני מוכן” משיב לו התלמיד, ומצפה לסיבוב נוסף ואחרון. “עליך לענות על השאלה המהותית: “מהי המשמעות האמיתית של החגורה השחורה?”
“קץ המסע שלי” אומר התלמיד. “גמול ראוי לכל העבודה הקשה שהשקעתי.” הסנסאיי ממתין כדי לשמוע עוד. ניכר בו שאין הוא שבע רצון. לבסוף הסנסאיי אומר לתלמיד “עדיין אינך מוכן לקבל החגורה השחורה. עליך לשוב בעוד שנה.” כעבור שנה, כורע שוב התלמיד בפני הסנסאיי. “מהי המשמעות האמיתית של החגורה השחורה?” -שואל הסנסאיי.
“סמל להצטיינות ולהשגיות הנעלה ביותר באמנות שלנו”. אומר התלמיד. הסנסאיי אינו אומר מהומה במשך דקות ארוכות, וממתין. ניכר שאין הוא מרוצה. לבסוף הוא אומר “עדיין אינך מוכן לקבל החגורה השחורה. חזור בעוד שנה אחת.”
כעבור שנה, כורע התלמיד שוב בפני הסנסאיי. ושוב שואל אותו הסנסאיי “מהי המשמעות האמיתי של החגורה השחורה”? “החגורה השחורה מייצגת את ההתחלה – תחילתו של מסע שלעולם אינו מסתיים, מסע של משמעת, עמל וחתירה אל רמה שהולכת ומשתבחת כל העת”. “כן. כעת אתה מוכן לקבל החגורה השחורה ולהתחיל בעבודתך!”
(מתוך הספר: לנצח נבנו, קולינס ופוראס, עמ’ 225).
שלשום אמרה לי נגה הבת שלי (בת 6): “אבא, הכי חשוב זה לתת דוגמה” והיא צודקת! האתגר הגדול של כולנו הוא ליישם ולתת דוגמה לאחרים!
מוזמנים לשתף
שבת שלום 🌺🌸🌷
יובל עילם
הטורים הקודמים בקישור הבא: שישי לנפש
