“לתת ולקבל בענק” – שבוע 196

פורסם על ידי: יובל עילם 

הטור המצולם:

סיפור 1️⃣: בית הגלגלים!
ביום שישי שעבר, פינת רחובות “מדינת היהודים” ו”נעמי שמר” בהרצליה, ראיתי בחורה צעירה שפוסעת ולצידה ילדה עם נכות פיזית קשה. התבוננתי בשתיהן. אני רוצה להתמקד דווקא בבחורה המלווה.


100 מטר משם ניצב מבנה מרשים של “בית הגלגלים”. מדי סופ”ש מביאים הורים לילדים עם מגבלות גופניות כאלה או אחרות את ילדיהם לשם.
אליהם מצטרפים מתנדבים ומתנדבות מדהימים שצמודים אליהם, ללא הילה, ללא תהילה אבל מכל הלב.


לפני 33 שנה התנדבנו במבנה הישן שלהם שהיה בחלק הצפוני של הרצליה פיתוח.


אני סבור שזה כבוד רב לעיר שיש בה מקומות כאלה שבהם ניתן כבוד ויחס לאנשים עם מגבלות כאלה או אחרות.


סיפור 2️⃣: נועם גרשוני.
ביום שלישי הייתה לנו הזכות לארח את נועם גרשוני, בוגר מחזור 15 שלי (לפני 20 שנה), טייס חיל האוויר שנפגע אנושות בטיסה מבצעית במלחמת לבנון ה-2.


אני מניח שרבים מכם שמעו על נועם אבל אני מאמין שמעטים מכם שמעתם אותו מספר את סיפורו האישי והמרתק.


נועם מתאר בעזרת הומור את אורח חייו לפני הפציעה, את האירוע וההתמודדות עם הפציעה שכללה שהות של חצי שנה בבית חולים, שיקום איטי וארוך מאוד עד שנחשף שוב לספורט.


נועם הגיע להישגים אדירים והשיא שבהם הוא מדליית זהב אולימפית במשחקים הפאראלימפיים בלונדון 2012.


בשיחה הוא מתאר את החוויה שלו מהכפר האולימפי והתבוננות בעוצמה האנושית של אדם קטוע ידיים שיורה בתחרות חץ וקשת.


מוזמנים לצפות בסרטון המרגש מאוד של הזכייה שלו:

נועם מספר על ד”ר יואב פז, הרופא מ-669 שהציל את חייו בטיסה ממקום ההתרסקות לאחר קריסת מערכות. מדהים לשמוע ולי אישית מרגש כבוגר היחידה.


נועם מספר שקיבל שיעור לחיים ופרופורציות לחיים שלו! גם הזכייה שלו בזהב הגיעה אחרי כישלון צורב. כיום הוא אומר שהוא יודע שכל הצלחה שלו מתחילה בכישלון!


שוב ושוב עולה מדבריו המשפט הנפלא שלאורו אני מחנך את היהלומים שלי: “תהילתינו איננה נמדדת באי יכולתינו ליפול כי אם ביכולתינו לקום לאחר הנפילה” (אמרסון).


נועם גם עוסק רבות בנתינה, בתרומה, בהתנדבות ובהנצחת חבריו לטייסת האפאצ’י שנהרגו במלחמה: רן כוכבא ותום פרקש זיכרונם לברכה.

סיפור 3️⃣: קשה לך? תעזור לאחר!
לאורך השנים אני אומר ליהלומים (החניכים שלי) כשקשה להם, אחד הדברים שיסייעו להם הוא: לעזור לאחר!

מה אומר המדע על נתינה והתנדבות? חיפשתי בגוגל את המילים נתינה ואריכות חיים והנה מתוך מאמר מרתק באתר “מהות החיים”:

מחקר מצא שאנשים עם סרטן או כאב כרוני ש’ייעצו’ לבעלי מצב זהה חוו שיפור ברמות הדיכאון והמצוקה ואפילו חשו פחות מוגבלים עקב מצבם.
גם טיפול בבעלי חיים ואפילו בצמחים משרת מטרות דומות.

מחקר שפורסם בכתב העת Psychology Aging, מצא שהתנדבות בת 4 שעות בשבוע שיפרה את לחץ הדם בקרב גילאי 50 ומעלה והפחיתה סיכוי ליתר לחץ דם ב-40% לעומת מי שלא התנדבו.

חוקרים מאוניברסיטת באפלו מצאו קורלציה (קשר) בין נתינה לסיכון מופחת למוות מוקדם, בעיקר בשל צמצום הסטרס שנתינה מביאה בעקבותיה.
מחקר אחר מצא שאנשים המתנדבים על בסיס קבוע כלשהו חיים יותר.

מחקר שפורסם בכתב העת Evolution and Human Behaviour בסוף 2016, מצא שטיפול בנכדים במינון הנכון מאריך את חיי הסבים והסבתות בעוד בערך חמש שנים.

בנוסף, היה רשום במאמר שהיעדר קשר כלשהו לנכדים יכול להשפיע באופן שלילי על בריאותם של סבים וסבתות.

לסיכום: לתת זה גם לקבל ובגדול!


מוזמנים לשתף
שבת שלום 🌺🌸🌷
יובל עילם


הטורים הקודמים בקישור הבא: שישי לנפש

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.