סיירת מטכ"ל, צדק וחוכמה 315

סיפור 1️⃣: אחים לנשק.בימים סוערים אלה במדינה ולאור הסדרה החדשה (בערוץ 13) על סיירת מטכ"ל, שהוביל ידידי המוכשר עומרי אסנהיים, המחשבות שלי נודדות לשני לוחמים וקצינים נועזים מסיירת מטכ"ל.
למה דווקא אליהם?משום שאנחנו צריכים לזכור אותם כסמל לחובה שלנו להידבר, להחליט תוך הסכמה רחבה ולא בקיצוניות.
שניהם נולדו ב-1971 בהפרש חודש.שניהם סיימו מסלול ביחידה והיו קצינים.שניהם היו אנשים צנועים ומלאי אהבת אדם.שניהם שאפו למצוינות, אך היו מעל הכל אנשים מעולים שנתנו לזולת.שניהם היו לוחמים נועזים שעוטרו בצל"ש.שניהם השתתפו יחד במבצע נועז ("עוקץ ארסי") בלבנון במאי 1994.שניהם נפלו בקרב.שניהם הותירו חותם רב והונצחו בדרכים שונות.
האחד, עמנואל מורנו ז"ל, נולד ב-17/06/1971 בפריז, צרפת.בגיל שנה עלה לישראל והתגייס לסיירת מטכ"ל.נפל ב-19/08/2006.
השני, ניר פורז ז"ל, נולד בישראל ב-14/05/1971 בישראל.בגיל שנתיים התייתם מאביו מעוז, טייס קרב שנפל ביום האחרון של מלחמת יום הכיפורים.ניר נפל ב-14/10/1994 בניסיון החילוץ של נחשון וקסמן ז"ל.
עמנואל וניר היו דומים בהרבה דברים, אבל היו גם שונים.הוריו של עמנואל נולדו במרוקו ובטוניס, הוריו של ניר נולדו בארץ וממוצא אשכנזי.עמנואל דתי וניר חילוני.עמנואל גדל בירושלים וניר גדל ברמת השרון.עמנואל היה במחזור השני של מכינת עלי וניר היה במחזור השלישי שלי.
דומים ושונים. הדומה גבר על השונה!זו המורשת שאנחנו יכולים ולדעתי צריכים לקחת משני הגיבורים האלה והאחרים, שבמותם ציוו לנו לא סתם חיים, אלא חיים משותפים!

סיפור 2️⃣: להיות צודקים.בסערה הנוכחית, בעבודה, במשפחה, בכל מקום ישנם חילוקי דעות.
יש כאלה שמחליטים להיכנס עם "הראש בקיר" בחזקת "תמות נפשי עם פלישתים", ויש כאלה שבוחרים לדבר - לבנות ולא להרוס.כשמדברים על להיות צודקים, אני נזכר בשירו של המשורר יהודה עמיחי:
מִן הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ אָנוּ צוֹדְקִים / יהודה עמיחי.
מִן הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ אָנוּ צוֹדְקִיםלֹא יִצְמְחוּ לְעוֹלָם פְּרָחִים בָּאָבִיב.
הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ אָנוּ צוֹדְקִיםהוּא קָשֶׁה וְרָמוּס כְּמוֹ חָצֵר.
אֲבָל סְפֵקוֹת וְאַהֲבוֹת עוֹשִׂיםאֶת הָעוֹלָם לְתָחוּחַכְּמוֹ חֲפַרְפֶּרֶת, כְּמוֹ חָרִישׁ.
וּלְחִישָׁה תִּשְׁמַע בִּמְקוֹםשֶׁבּוֹ הָיָה הַבַּיִתאֲשֶׁר נֶחְרַב.

סיפור 3️⃣: ארז ביטון ויהודה עמיחי.זהו סיפור קטן ויפה שנלקח מקב' הפייסבוק של אבי אלון על מפגש מרגש בין שני משוררים מהפכנים, אשר פרצו אל לב השירה העברית בארץ, ממקומות כמעט הפוכים.
האחד, יהודה עמיחי, נולד בשנת 1924 בגרמניה.נחשב למהפכן של שנות החמישים בשירה העברית, מכיוון ששינה את האופן שבו אנו מורגלים לקלוט שיר.הוא הנמיך את שפת השיר לגובה לשון הדיבור היום-יומי ונפרד בהדרגה מחריזה וממשקל.
השני, ארז ביטון, נולד בשנת 1942 באלג'יריה להורים ילידי מרוקו. עיוור מגיל 10 בעקבות תאונה טראגית.נחשב לאבי השירה המזרחית בארץ, מכיוון שבשנות השבעים היה הראשון שכתב שירים על מורכבות הזהות המזרחית של הדור השני לעלייה ממרוקו.
על המפגש בין השניים, סיפר ארז ביטון בראיון ל'ישראל היום':"המפגש הדרמטי ביותר בינינו התרחש לפני שנים רבות, כשהופענו בערד, ובתום האירוע חלקתי עם עמיחי מונית חזרה לירושלים.בשלב מסוים בדרך פניתי אליו וביקשתי ממנו שיתאר ושיסביר לי מהו מדבר.עמיחי שתק שתיקה ממושכת, ואז לקח את ידי בידו וכך ישבנו שנינו, דוממים, כשרטט של צמרמורת חורש את גופי.בלי שהוא הוציא מילה מפיו, הרגשתי שאני מצליח להבין בעזרתו מהו מדבר.
לימים כתבתי על כך את השיר "להגיד מדבר".14 שנים לאחר מותו, בשנת 2014, זכיתי בפרס עמיחי לשירה.חנה, אשתו, עלתה לבמה, ואז קרה דבר מדהים.היא הקריאה שיר שלא הכרתי, שעמיחי כתב על המסע הזה שלנו.הדמיון בין השירים היה מצמרר, בלתי ייאמן, וחשתי התרגשות עצומה".
וזה השיר שארז כתב:
להגיד מדבר / ארז ביטוןיָדְךָ הַשּׁוֹתֶקֶתסִרְטְטָה לְפָנַינְאוֹת מִדְבָּריָרֹק עַל יָרֹק.כְּמוֹ בְּכֵלִים שְׁלוּבִיםיָד נוֹגַעַת בְּיָדעָבְרוּ דֶּרֶךְ עֵינֶיךָ אֵלַיגְּדֻלַּת הַדִּבֵּרוּפֶלֶא הַסְּנֶה הַבּוֹעֵר.
וזה השיר שכתב יהודה עמיחי בעקבות המפגש:
פעם נסעתי / יהודה עמיחיפַּעַם נָסַעְתִּילְאֹרֶךְ יָם הַמֶּלַחעִם מְשׁוֹרֵר עִוֵּר.רָצִיתִי לְתָאֵר לוֹאֶת הַמַּרְאוֹתוְשָׁתַקְתִּי.הוּא רָאָההוּא הֵבִין.
🇮🇱🇮🇱🇮🇱🇮🇱🇮🇱🇮🇱🇮🇱
שונים ודומים. הדומה גבר על השונה!זו המורשת שאנחנו יכולים ולדעתי צריכים לקחת מעמנואל ומניר הגיבורים, ומעמיחי וביטון גיבורי התרבות.מהם ומהאחרים, שבמותם ציוו לנו לא סתם חיים, אלא חיים משותפים!
מוזמנים לשתף

שבת שלום 🌺🌸🌷יובל עילם