על שלושה גיבורים בגליל – שבוע 213
פורסם על ידי: יובל עילם
הטור המצולם:
יגאל אלון אמר: “עם שאינו יודע את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל”.
בהשראת המשפט הזה התחלתי לפני כחמש שנים במיזם “הקשבה לתקומה”, ששיאו בערב יום הזיכרון ונועד להכיר ולהזכיר את הנופלים והנופלות וגם את אלה החיים, שאנחנו במדינת ישראל חייבים להם כל כך הרבה.
השבוע חלו התאריכים: י”א, י”ב וי”ג באדר. בואו איתי להכיר שלושה גיבורים מיוחדים בגליל.
סיפור 1️⃣: יוסף טרומפלדור.
הוא היה איש ספר, בעל כוח פיזי רב וכוח מנטאלי עצום.
חרוץ, עם רגישות רבה לזולת, אכפתי, פטריוט וגיבור יוצא דופן.
החזיק בהשקפות אנטי-מיליטריסטיות אך התגייס לצבא על מנת שלא ייחשב ליהודי פחדן והגיע ליחידת קומנדו מיוחדת שם עוטר באותות גבורה רבים.
קבלו את האחד והיחיד: יוסף טרומפלדור! 101 שנים לנפילתו!
רבים מכירים אותו רק דרך המשפט שנאמר או לא נאמר: “טוב למות בעד ארצנו”.
אך האם נכון להגדיר את טרומפלדור, או כל אדם אחר, על פי המילים האחרונות שאמר?
לדעתי, חייו ועשייתו לאורך חייו הם אלה שצריכים להעיד עליו!
אני ממליץ בחום לקרוא עליו בספרה הנהדר של שולמית לסקוב: “טרומפלדור, סיפור חייו”.
במלחמת רוסיה-יפן, טרומפלדור נפגע מפגז. כתוצאה מכך, ידו השמאלית רוסקה ונקטעה מעל המרפק.
תגובתו לפציעה: שיקום? לקחת צעד אחורה בבחינת “שילמתי את המחיר”? ממש לא.
טרומפלדור הציב לעצמו מטרה חדשה: מאתגרת אך לדעת רבים לא ריאלית – לחזור לחזית! הוא עשה את הלא ייאמן! הוא עמד על כך שיוחזר לחזית. בקשתו היחידה הייתה שבמקום רובה יינתנו לו חרב ואקדח.
כך עשה והמשיך להצטיין ולבלוט בגבורתו ללא ידו השמאלית!
בהמשך המלחמה הוא נפל בשבי יחד עם עוד 70,000 חיילים.
במקום להיכנס לדיכאון הוא נכנס לפעולה ויזם בית ספר, תיאטרון וספרייה!!!
בעת השחרור אלפי אסירים ביניהם יהודים, רוסים ואחרים שבזכותו למדו לקרוא ורכשו כלים לחייהם באו להיפרד ממנו, נשאו אותו על כפיים והריעו: “הינה בן אדם! הביטו נא, הינה בן אדם!”.
כשהגיע לארץ החליט לתרום במקומות המאתגרים ביותר. אנשי דגניה הקשוחים התרשמו ממנו עמוקות, הן מכוחו הפיזי והן מכך שהוא לא מגביל את עצמו לשום דבר! בבוקר היה חורש במחרשה עם יד אחת, ובערב קורא ספרים ומחכים.
בזכות הרקע הצבאי שלו, גבורתו וההשכלה הרחבה שרכש היה יכול למצוא תפקידים נוחים וקלים יותר, אך הוא בחר לעשות את הדברים הקשים ביותר ומה הדרך הטובה ביותר לעשות אם לא דרך דוגמה אישית.
כנסו לקטע הוידיאו הנדיר הזה ותראו איך טרומפלדור חורש את האדמה בידו היחידה:
טרומפלדור נפל בגיל 39, בי”א באדר, 01.03.1920. יהי זכרו ברוך.
סיפור 2️⃣: חוסיין עמאר.
היה סגן אלוף, מפקד גדוד 12, גדוד “ברק” של חטיבת גולני.
נולד וגדל בכפר ג’וליס שבגליל המערבי. סיים בהצטיינות את לימודיו ובמקביל היה פעיל נלהב בתנועת “הצופים”.
סיים קורס פיקוד ומטה, וזכה לקבל תעודת הערכה ממפקד בית-הספר.
עם סיום לימודיו שב לחטיבת גולני ושימש כקצין אג”ם. ב-1995 מונה למפקד גדוד 12 בדרגת סגן-אלוף, והיה המג”ד הדרוזי הראשון בחטיבת גולני.
ב-4 במרץ 1996, בשעות הערב ירתה חוליית מחבלים בלבנון על חיילים של גדוד 12.
חברי הגדוד בפיקוד יואב מרדכי יצאו למרדף אחרי המחבלים אל תוך שטח לבנון, כשהמג”ד, חוסיין מצטרף אליהם יחד עם חוליית הפיקוד שלו וגשש.
במהלך המרדף עצרו הקצינים והגששים להתייעצות ליד עמוד חשמל. מחבל שהסתתר לא רחוק מהם הפעיל מטען צד שהיה תלוי על העמוד.
כתוצאה מפיצוץ המטען נהרגו חוסיין עאמר, קצין השיתוף הארטילרי הגזרתי סגן אורי הלמן, ושני הגששים: רב-סמל מתקדם פואז מוחמד, וסמל ראשון ג’ומעה מחמוד.
שמונה חיילים אחרים נפצעו, ארבעה מהם קשה, ביניהם גם מפקד הפלוגה, יואב מרדכי וגשש נוסף.
כשמספרים את סיפורה של מדינת ישראל חובה להזכיר את תרומתם של אחינו הדרוזים. הם מתנדבים ליחידות הקרביות ביותר, מפקדים בהן ותורמים תרומה אדירה למדינה לאורך כל השנים.
דרך אגב, כמה מהחניכים הבולטים ביותר שלי הגיעו להרצליה מהכפרים הדרוזים בצפון. אנשים נפלאים.
חוסיין עמאר ז”ל נפל כשהוא בן 30, בי”ג באדר, 04.03.1996. יהי זכרם של הנופלים ברוך.
סיפור 3️⃣: ארז גרשטיין.
ביום שלישי עשינו ערב לזכרו של ארז ז”ל, אחד מגדולי מפקדי השדה של צה”ל.
בערב התארחו משפחתו של ארז: האם שולה, האחות עופרה, אלמנתו הרטל ובנו עומר, תא”ל יובל בזק, רס”ן (במיל’) ד”ר אודי ערן ורס”ן (במיל’) דני פופקו. הם היו לוחמים בחטיבת גולני והכירו את ארז היטב כמי שהיה מפקדם הנערץ.
ארז היה איש “ספרא וסייפא”:
מצד אחד, החזיק בנשק והקפיד לעשות זאת בניגוד למקובל כשהוא אוחז את הנשק בידו באופן קבוע.
מצד שני, איש צמא ידע להכרת הארץ, לטיולים בין נופיה ובין שביליה ולידיעת החי והצומח הקיים בארץ.
ארז התגייס ב-1979, ב-1982 נטל חלק בכיבוש הבופור ומאז נטל חלק במבצעים רבים מהם יצא תמיד כשידו על העליונה.
בערב שהיה סיפר תא”ל יובל בזק איך מצד אחד, היה קשוח ואתגר את חייליו ומפקדיו, ומצד שני, היה ניחן ברגישות לחייליו ואל המשפחות השכולות של חבריו לנשק ואף כלפי המשפחות של חייליו ושל מפקדיו אשר נפלו בקרב.
אישית נחשפתי לדמותו הצבעונית ויוצאת הדופן של ארז בספרו הנפלא של ד”ר אודי ערן: “תמצית געגוע”: סיפורו של ארז גרשטיין והמלחמה בלבנון. הוצאת ידיעות ספרים. ספר מומלץ בחום!
אני מזמין אתכם לצפות בערב שעשינו לזכרו, הסרטון נמצא בערוץ היוטיוב שלי: “יובל עילם”.
ארז נפל בגיל 38, בי”ב באדר, 13.03.1999, בלבנון כשרכבו עלה על מטען צד. כתוצאה מכך נהרגו גם נהגו רס”ב עימאד אבו ריש, קשרו סמ”ר עמר אל-קבץ וכתב קול ישראל בצפון אילן רועה. יהי זכרם ברוך.
לסיכום, עלינו להדגיש את הטוב, היפה והמאחד במדינה שלנו. נדמה לי שאותם גיבורים שנפלו עשו זאת בכדי שיהיה כאן טוב יותר. אמן שנזכור זאת ושנזכור אותם!
למרות ואולי בזכות זה; שיהיה לנו חג פורים שמח 🙏
מוזמנים לשתף
שבת שלום 🌺🌸🌷
יובל עילם
הטורים הקודמים בקישור הבא: שישי לנפש
