על תקווה, פרופורציות וגאווה – שבוע 44

פורסם על ידי: יובל עילם 

הפעם ההקלטה המצורפת היא מרכז הסיפור!


ביום רביעי צויין התאריך המיוחד 29.11.47 – 70 שנים להצבעה ההיסטורית באו”ם על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. כולנו מכירים את השיח ביומיום על כך ש”המצב חמור”, ויכוחים, מריבות, בעיות ערכיות – זה הטבע של העם שלנו מתקופת התנ”ך!


הנה אחד הסיפורים שמשקף את הטבע התוסס והויכוחי של עם ישראל שמצד אחד, “ממציא פטנטים” בהייטק, במדע, בחקלאות, בביטחון, בחינוך ובעצם במה לא?… מצד שני, ייתכן שמשום הטבע התוסס והיצרי הזה יש בו (בנו) קושי אינהרנטי (טבוע, מובנה) להיות רגוע.


אז הנה הסיפור: יהודי (זה תופס בעיקר לגבי יהודי…) הגיע לאי בודד ואחרי שנה בנה שני בתי כנסת. שבוע אחרי שסיים נפלט לאי מאונייה שטבעה יהודי נוסף ששאל אותו: “למה בנית שני בתי כנסת?”
ענה הראשון: בזה (הצביע על אחד) אני אתפלל ובזה (הצביע על השני) “כף רגלי לא תדרוך!!!”


עמוס עוז בספרו “פה ושם בארץ ישראל” ראיין אדם מבוגר שאמר לו: “הבעיה של רבים היא שמסתכלים על המדינה כמו מתוך גבינה שוויצרית, רואים רק את החורים”…


אז בואו נקח לכמה דקות “זום אאוט” ונקבל פרופורציות דרך סיפור נפלא ששמעתי לפני כשנה בהרצאה מפיו של מפקד חיל האויר לשעבר אליעזר שקדי.


הסיפור סופר גם בתוכנית הנהדרת: “שיחת נפש” בהנחיית פרופסור יורם יובל הנפלא. במקום לתמלל החלטתי ששווה יותר להקשיב להקלטה המצורפת, לאלוף במיל’ אליעזר שקדי שמספר נפלא את הסיפור המיוחד. הקשבה מהנה ומועילה!


שנדע להעריך את היצירה המופלאה הזו ששמה מדינת ישראל.


מוזמנים לשתף
שבת שלום 🌺🌸🌷
יובל עילם

הטורים הקודמים בקישור הבא: שישי לנפש