על fake news ואמת בין אדם לבין חברו – שבוע 21
פורסם על ידי: יובל עילם
הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ … (ויקרא פרק יט, פסוק יז).
סיפור ראשון - “איזה גוץ דוחה!”
לפני מספר שבועות טיילתי לי על החוף בשבת בבוקר. נפלא לראות כ”כ הרבה אנשים וגם.. להקשיב לחלק מהם…:)
אני הולך לי והנה חולפות על פניי שתי בחורות. האחת מספרת לחברתה: “את לא מאמינה איזה בחור היא הכירה לי! גוץ, נמוך, שמן ודוחה”. חברתה הינהנה בראשה כלא מאמינה.
בטח חשבת שמדובר בבחורה שנראית מעולה או לפחות טוב? אז זהו שלא בדיוק…היא היתה שמנה, גוצה ומכוערת… (אולי יש לה יופי פנימי מדהים 🙂 אני הייתי בהלם ואלם.
אבל הפואנטה האמיתית כאן היא חברתה ששיתפה פעולה! אם היה באמת איכפת לה ממנה היא היתה עוצרת אותה, אולי שמה ידיים על כתפיה ואומרת לה: “אחותי, רגע, רגע אחד! אני רוצה לצלם אותך ולהראות לך משהו…
סיפור שני - אמא של בחור שאני מכיר סיפרה לי לפני שבועיים שהבן שלה מתגרש והיא ידעה מראש שזה לא יתאים משום שהאישה ממש לא מתאימה לו! “אמרת לו לפני?” שאלתי. “מה פתאום?” היא ענתה. חשבתי שהוא היה מודע לכך.
סיפור שלישי - לפני שבועיים פגשתי בוגר שלי, בן 40. שמתי לב שהוא עלה במשקל כמה ק”ג טובים. התלבטתי ולבסוף אמרתי לו: “אחי, אני אוהב אותך ואיכפת לי ממך. אפשר להגיד לך משהו?
הוא אמר: “בטח”. ואז אמרתי לו שנראה לי שהוא עלה במשקל ואולי כדאי שהוא יעשה משהו בעניין. הוא הודה בכך ולי.
בנוסף החלטתי לפתוח עבורו ועבור בוגרים ומבוגרים מסגרת אימון החל מיום שלישי 27.6!
אגב, אף אחד לא הסב את תשומת ליבי שהתעודות הרבות שלי לא מתאמנות וניזונות במקומי, אבל המראה דיברה…ולכן ארבעה חודשים עמלתי על מתנה לעצמי ליום הולדת (מחרתיים 🙂 והורדתי 10 ק”ג! תענוג 💪
אז למה כתבתי בהתחלה fake news? משום שמידע מזוייף מבחינתי הוא גם בעידן הפוליטיקלי קורקט כשאנחנו מפחדים לומר האמת ולעיתים “מחרטטים” אחד את השני: “את נראית נהדר”, “אתה נראה נהדר”, “היה עשר” (כשבעצם היה על הפנים…) ועוד ועוד!
האם הזיוף הזה באמת תורם? לאורך שנים באימונים שמתי לב שיש חניכים שמודדים לחבריהם מקסימום עליות מתח (או תרגיל אחר) ומעגלים להם פינות. תמיד הדגשתי להם שבכך הם פוגעים בחבריהם שחושבים שמצבם טוב מכפי שהוא באמת.
סוניה פרס ז”ל (אישתו של שמעון), אישה אצילה וצנועה שתרמה המון לחברה, היתה אומרת:
“חובתי לומר, זכותך להחליט!”
אז האם להגיד את האמת? כן או לא? ואם כן, איך להגיד את זה? כשאני רואה דברים שמפריעים לי אצל מישהו או שהוא עומד לעשות טעות רצינית אני קודם כל שואל את עצמי שלוש שאלות:
1. האם איכפת לי מאותו אדם, חברה, מוסד?
2. האם מדובר באדם פתוח להערות?
3. הכי חשוב – לו היינו מתחלפים במקומות, האם הייתי רוצה לקבל את ההערה?
אם התשובות חיוביות אני מתכנן את הגישה הנכונה! בשום פנים לא אפנה ישירות ו”אתקיף”. אלה ארבעת הצעדים שאני עושה:
1. מעל הכל – אנסה לבחור את עיתוי מתאים!!! זה אולי החשוב מכל! (כמו בקליטת ריבאונד בכדורסל וכמו בחיים).
2. אתעניין בשלומו? לא אגיע לנושא מייד.
3. אוודע שהוא יודע שאיכפת לי ממנו, או אוהב אותו?
4. אשאל אם הוא ירצה לדעת משהו שראיתי?
5. אם הכל מתאים, אז אומר מה ראיתי או מה דעתי?
לי יש שני אנשים קרובים: אימי ואחי הבכור שחופשי אומרים לי מה הם חושבים. לפעמים זה לא נעים לשמוע… האם לך יש גם? האם יש כאלו ששומעים ממך את האמת? אם כן, הם זכו!
אפשר בשימחה להעביר הפוסט לחברים או חברים. לכבוד הוא לי.
מוזמנים לשתף
שבת שלום 🌺🌸🌷
יובל עילם
הטורים הקודמים בקישור הבא: שישי לנפש
