קצת פחות – זה קצת יותר – שבוע 253
פורסם על ידי: יובל עילם
הטור הקודם (252) עורר הרבה תגובות אז אני ממשיך עם רוחו של ליפא העגלון 😃:
“קצת פחות זה קצת יותר” – פחות עבודה, פחות שעות לימוד בבית הספר, פחות מסכים – יותר זמן לעצמנו, יותר זמן למשפחה, יותר זמן ל נ ש ו ם.
סיפור 1️⃣: מנהל עסקים והרווארד .
בשנת 2008 נפגשתי עם בן שהיה חניך שלי ולמד אז לתואר שני במנהל עסקים באוניברסיטת הרווארד.
היה מרתק לשמוע ממנו על שיטת הלימוד שם.
אני בראש היזמי שלי הצעתי לו לארח סטודנטים למנהל עסקים מהאוניברסיטה.
כמה חודשים לאחר מכן יצא לפועל האירוע המיוחד.
50 סטודנטים יחד עם הפרופסורים שלהם, יחד עם 50 חניכים שלי בסדנת שטח משותפת לפיתוח מנהיגות, יצירתיות ועבודת צוות. היה אדיר!
בסיום התכנסנו לשיחה והם התעניינו בעסק שלי ואיך אני מתכונן להרחיב אותו. מילת המפתח היתה: to expand (להתרחב, לגדול).
סיפרתי להם שהמודל העסקי שלי הוא חומוס “אבו חסאן” ביפו.
קמים בבוקר עושים סיר ענק של חומוס, כשנגמר סוגרים.
הם לא הבינו. כל התפיסה והחינוך שלהם מבוססת על חברות הענק.
לי זה לא מתאים וגם חברתית אני חושב שעסקים קטנים לא רוצים הכל לעצמם.
התפיסה שלהם היא שיש מקום גם לאחרים.
אנחנו לא מחפשים מיליארדים וגם לא מיליונים.
מחפשים לתת ערך אבל לא לכבוש את העולם.
אורן, בוגר יקר שלי משנת 1995 שלח לי את הסרטון שמדגים את הרעיון בצורה נפלאה, חכמה ובריאה.
מומלץ בחום:
https://youtu.be/_qMtYcwwtbs
סיפור 2️⃣: דצמבר ותל אביב.
סבי, שמואל ז”ל (מצד אבי), עלה לארץ מקובנה שבליטא בשנת 1925 בהיותו בן 17.
בארץ עבד כבנאי זה לצד לול התרנגולים שבנה ובו מאות תרנגולים ותרנגולות.
הוא היה מראשוני העיר כפר סבא ומבוניה (אולי הכיר את ליפא 🙂
לפני כשבוע נזכרתי בשניהם ובדברי העגלון הידוע ביותר בשנות ה-50 של המאה ה-20, ליפא העגלון.
איך הכל קשור? בבקשה.
לפני שבוע חגגנו עם ירדנה ארזי ועם חברותיה לשלישיית שוקולד מנטה מסטיק ויחד עם יהודה פוליקר יום הולדת 70. היה מופע מרשים.
אבל ה”חוויה” בדרך להיכל התרבות של העיר העברית הראשונה הייתה משהו שלתושב הרצליה כמוני הזכירה שוב את ליפא העגלון וגם את נתן אלתרמן, שהיו מביטים ונבהלים מהעיר שהפכה כך נדמה לאתר בניה אחד ענק, שאליו מנסים להידחס הרבה יותר מדי רכבים.
ליפא היה אומר: “שקצת פחות זה קצת יותר, צריך למתוח המושכה וקצת לקחת חזרה”.
ואלתרמן? הו אלתרמן הנפלא. איפה תל אביב שלו ואיפה היא עכשיו.
אם היה מתהלך כיום בעיר היה צריך לשנות את שירו “שמרי נפשך” (שכתב לבתו תרצה אתר) לשמרו נפשכם!
עם כל הקורקינטים שמאיימים עליך על המדרכות מכל מקום.
אז לכבוד אלתרמן ווילנסקי, לכבוד תל אביב שהייתה ולכבוד חודש דצמבר שנכנס, קבלו טעימונת מהשיר הנפלא שנכתב עם ללחנו של חברו משה וילנסקי: “דצמבר”, שנכתב ב-1934 על ידי אלתרמן (עשור לפני הולדתו של ראש העיר רון חולדאי).
וילנסקי ניסה אז להלחינו כבר ב-1934 אך הצליח במלאכה רק 46 שנים מאוחר יותר לבקשתו של מולי שפירא מגלי צה”ל:
“…אוויר שקיעות, ניחוח דק, הגשם זה עתה נפסק. עלה ושוט והסתכל עד מה יפה היא התבל.
עלה ושוט והסתכל
עד מה יפה היא התבל…”
הנה השיר הקסום של תל אביב 1934:
סיפור 3️⃣: פעילות גופנית וכפר סבא.
כשמתבוננים על שיגעון תחרויות הריצה ומכוני הכושר, אני מתבונן ומשתהה: תגידו לי אם זה נראה לכם הגיוני שאנשים רצים ורוכבים על המקום?
סבא וסבתא שלי ז”ל היו אומרים עליהם באידיש עסיסית: “אמשיגינע”.
ילדותי עברה עליי בחופשים עם סבא וסבתא ברחוב טרומפלדור 11 בכפר סבא.
סבא שמואל היה קם מוקדם להאכיל את התרנגולות ואני הייתי מצטרף לאסוף את הביצים בתבנית הביצים הגדולה.
אחר כך סבא הלך לבנות בתים כבנאי.
כשחזר בשעת צהריים סבתא חיינה הייתה מגישה לו ארוחת צהריים.
הוא לא היה צריך שום מכונת הליכה… הוא היה אדם פעיל.
אני הייתי צמוד לסבתא חיינה וכשהיינו הולכים מדי יום למרכז העיר או למכולת של פרמונט, זה היה תמיד ברגל. קיץ או חורף, רק ברגל.
לי כילד קטן זו תמיד נראתה דרך ארוכה… אבל הולכים, פעילים.
כך נראו החיים אצל כולם – חיים של תנועה!
“אז קצת פחות זה קצת יותר”
הטור המצולם:
מוזמנים לשתף
שבת שלום 🌺🌸🌷
יובל עילם
הטורים הקודמים בקישור הבא: שישי לנפש
