שישי לנפש

זהו סיפור מרגש על שי (שם בדוי), יהלום יקר שלי, אבל זה סיפורם של מאות חיילים וחיילות, שמציאות חייהם הובילה אותם למצב קשה, ובעזרת הרבה אנשים טובים שפועלים למענם 24/7, הם עולים למרות הכל על דרך המלך! סיפור : מהעולם החרדי ליחידה מובחרת. לפני מספר שבועות התקיים בבה”ד 1 סיום מרשים של קורס הקצינים. מתוך קרוב ל-500 המסיימים והמסיימות, הלכו בראש המצטיינים וביניהם שי. בין אלפי האורחים היו ראש הממשלה לפיד, שר הביטחון גנץ והרמטכ”ל כוכבי. הם ניגשו למצטיינים ובירכו אותם אישית. הוריו של שי ואחיו לא הגיעו לטקס. מבין האלפים שהיו, מעט מאוד ידעו על הסיפור המרתק של שי

שלשום עשיתי אימון מאתגר ליהלומים, ואז חיכה להם תרגיל עוד יותר מאתגר שבו הוכחתי להם שיש בהם הרבה מעבר למה שידעו! על החולצה שאותה הם לובשים, מתחת ללוגו מופיע המשפט: “לגלות את העוצמה שבך”. הם ביצעו תרגיל פיזי ארוך ומתיש. בסיומו אמרתי להם: “עכשיו אתם הולכים לשפר את התוצאה שלכם!” .לכאורה משימה בלתי אפשרית, אבל רובם עשו את זה! תחושת מסוגלות היא ההכרה וההבנה שאנחנו מסוגלים לעשות דברים שלא תיארנו לעצמנו שאנחנו מסוגלים. כך הביטחון העצמי עולה, הנכונות שלנו לעשות דברים חדשים, דברים מיוחדים ולשבור את השיאים של עצמנו ושל אחרים. זו לדעתי אחת המטרות החשובות שצריכות להיות במערכת החינוך

בתכנון המבצע נלקחה בחשבון האפשרות שחמאס יפציץ את הכוח הפושט בפצצות מרגמה, ולכן המג”ד תרגל את חייליו שוב ושוב בחפירת שוחות (בורות) שבהם יסתתרו הלוחמים מפני הפצצות. חיילים לא אהבו לתרגל חפירת שוחות, אבל המג”ד לא ויתר להם. באחד התרגולים בלילה כשעבר המג”ד בין לוחמיו, הוא שמע את גיא (שם בדוי) אחד מהחיילים, שלא תיאר לעצמו מי נמצא מאחוריו, מסנן קללה. המג”ד הקשיב והמשיך. 400 לוחמי גדוד הסיור של הצנחנים ביצעו את המשימה. ואכן כמצופה, החמאס ירה פצצות מרגמה על ראשי הצנחנים אך החיילים שתורגלו בחפירת השוחות התגוננו היטב.

פעמים רבות אנחנו מצטטים אדם שאמר משהו על מישהו. אתם מכירים את המילים של ההמנון הזה? “קומו ילדי המולדת, הגיע יום התהילה. נגדנו ניצבת העריצות, דגל מוכתם בדם הונף. דגל מוכתם בדם הונף. שומעים אתם, בשדות גועים הגייסות הפראים הללו, מגיעים עד זרועותיכם לשסף את בניכם, את רעיכם. אל הנשק, אזרחים! היערכו בגדודים, צעד, צעד! ירווה דם טמא את תלמינו. אהבה קדושה למולדת הדריכי, תמכי בידינו הנוקמות. חירות, חירות יקרה, הילחמי לצד מגינייך; הילחמי לצד מגינייך. תחת דגלינו, כדי שהניצחון ירוץ לקול צלילייך הגבריים; כדי שאויבייך הגוססים יחזו בניצחונך ובתהילתנו! אל הנשק…”.

חלקים נכבדים מילדותי עשיתי בחנות של אבי ז”ל, ששמה היה: “פרסום הרצליה”. כל מילה בעיתון הייתה שווה כסף! רבים מאיתנו עושים פרסום חינם לאלה שאנחנו נגדם! אם זה מוצר, אדם או פוליטיקאי כלשהו. נגיד שיש פוליטיקאי בשם יוליוס קיסר שרץ לכנסת. דמיינו שכל שונאיו ידברו רעות באוזני הציבור על יוליוס קיסר. מי זכה לפרסום אדיר?

ואני מביט על זה מהצד וחושב על התהליך החינוכי במרכז שאני מנהל כמעט 365 ימים בשנה למעט שבתות ואולי חמישה ימי חג ושואל למה? למה בכלל עוצרים? למה לא מלמדים את מה שבאמת צריך לחיים? בריאות, תזונה, עזרה ראשונה והחייאה, עמידה מול קהל, הצבת מטרות, חינוך פיננסי, תקשורת ועוד ועוד. ביום רביעי לימדתי את היהלומים עזרה ראשונה. שימו לב מה קיבלתי אתמול מיהונתן: “מה קורה יובל, רציתי לשתף אותך במשהו שקרה לי ולעוד שני חניכים (אילון ותומר) בסוף האימון ברביעי. חזרנו באוטובוס מהאימון בקו 29, ואז הנהג אמר לנו שאישה מבוגרת נפלה ונפתח לה כל הראש. בזכות האימון שהיה הצלחנו לחבוש אותה עד שהגיע האמבולנס ולקח אותה. זה גרם לי להבין כמה זה משמעותי. תודה לך”🙏🏻

הוא ראה לצידו שיח פטל. הוא שלח יד, והחל לאכול מפרי הפטל. כמה טעים היה הפרי!”. כמה תובנות: א. החיים קצרים (את זה מבינים כשמתבגרים).ב. הזמן היחיד שבו אנו נמצאים הוא זמן הווה (באנגלית-מתנה 🙂ולכן עלינו להיות בו! ולהעריך אותו! סיפור 2⃣: שכיבות סמיכה כמשל. יש כאלה שחוגגים יום הולדת עם עוגות ואלכוהול. אני פיתחתי לי נוהג לציין את יום הולדתי תוך הקפדה על הבריאות ועל הכושר: מדי יום הולדתי אני מבצע שכיבות סמיכה כמניין שנותיי ועוד אחת לשנה הבאה.

המורה ריטה הגישה אותי בציון 80 משום שבאמת הייתי טוב ואז בום! במשך שנתיים ישב לי בראש ש”אין לי עתיד” משום שהכניסו לי לראש שציוני בגרות זה הכל! קל וחומר באנגלית! הרי בלי אנגלית אי אפשר (האומנם?).סיימתי מסלול ב-669 והחלטתי שבזמן הפנוי שלי אני אגיע לרמה גבוהה באנגלית וכך עשיתי! מדי שבוע הייתי לוקח לבסיס חוברות של המגזינים Time ו-Newsweek, יחד עם מילון עב כרס וכל מילה שלא הבנתי תרגמתי. אחרי שנה למדתי 2,250 מילים חדשות והגעתי לקריאה שוטפת של המגזינים! היכולת הזו סייעה לי מאוד בתארים שרכשתי באקדמיה והיום אני מביט על הלחץ והדאגה המיותרים בהן הייתי לאורך שנים – כמה מיותר!

לפני כחודשיים סיפר לי חבר שלחץ הדם שלו גבוה: 150 על 100. הוא דווקא נראה טוב, אינו שמן, נהפוך הוא.לחץ דם גבוה הוא מסוג הדברים הנסתרים שכל עוד לא התגלה הוא לא “עושה רעש”, אבל בינתיים הוא עלול לפגוע באיברי מטרה כמו עיניים, כליות ולב. שמו “הרוצח השקט”. לכן, חובה שיהיה מכשיר תקין למדידה בכל בית, ושאחת לשבוע תתבצע מדידה נכונה לוודא שלחץ הדם תקין. חברי הלך לרופא מעולה בנושא, והרופא אמר לו שככל הנראה אין מנוס מתרופה להורדת לחץ הדם. לתרופה (כמו לרוב התרופות) יש תופעות לואי, וחברי החליט שלפני התרופות הוא מנסה לפעול כמו שהטבע התכוון.הוא התייעץ עם חבר ששאל אותו שיפר”ת?

את הפוסט הזה שתומצת ראיתי בפייסבוק של אבינועם הירש: “הנה רעיון נפלא שקיבלתי היום ממחנך כיתה ט’ בשם אביחי, שמלמד בישיבה תיכונית במחוז ירושלים: “שלום אבינועם. נתקלתי בכיתה שלי בתופעה שהטריפה אותנו לגמרי: לתלמידים שלי לא היה אכפת מהניקיון של הכיתה. הם היו מסוגלים לראות כל מיני לכלוכים בכיתה ולהתעלם, לדלג מעל לשקיות כאילו שהן אוויר. החלטתי לעשות מעשה: המנקה הגיע ודיבר איתם. בשעה היעודה התלמידים לא הבינו מי זה הבן אדם הזר הזה שנקלע לכיתה שלנו. הסברתי להם שזה המנקה. הוא הגיע עם חולצה מכובדת ונראה באותו רגע כמו בנקאי או עורך דין. כל כך רחוק מהדימוי שיש למנקה.

אחד הבוגרים היקרים שלי, שלחם לצידו של נעם רז ז”ל שנפל לפני כשבועיים בשירותו כלוחם בימ”מ, שלח לי את המכתב הזה ממשפחת רז. תימצתי אותו מעט בשל אורכו. מכתב לעם ישראל“ עם יקר שלנו, אנחנו נפעמים ממך. רוצים לומר לך תודה. הסיפור של נעם, הוא סיפור פשטות החיים העמוקים של כולנו – צניעות, פנימיות, בלי להתבלבל מהחיצוניות. רעות, משפחתיות, ארצישראליות, לב טוב, מסירות, נחישות, התמדה ועמל, מקצועיות ונאמנות, אמיתיות. פשוט נקיות. מסתכלים על נעם ונזכרים מה אנחנו רוצים להיות ובעצם – מי אנחנו. ולכן אולי הוא כל כך נגע ונוגע בכל מי שפגש אותו או ששמע עליו.

חשבתי עליהם ועל כל האריות שמסכנים את חייהם למען כולנו, נזכרתי בשיר שכתב לפני 90 שנה (1932) יאיר, יאיר שטרן. המנון ארגון לח”י עם המילים הקשות לקריאה ולעיכול בשנת 2022:“חיילים אלמונים הננו בלי מדים וסביבנו אימה וצלמוות. כולנו גויסנו לכל החיים, משורה משחרר רק המות. בימים אדומים של פרעות ודמים, בלילות השחורים של יאוש. בערים, בכפרים את דיגלנו נרים ועליו, הגנה וכיבוש. לא גויסנו בשוט כהמון עבדים, כדי לשפוך בנכר את דמנו. רצוננו: להיות לעולם בני חורין, חלומנו: למות בעד ארצנו.” שמונים שנה אחרי, אתה מקשיב לשיר ולמילים וחושב על ההקרבה הלא נתפסת. הנה השיר העוצמתי עם המילים הקשות, הבאתי כאן למעלה את המילים העדינות: