שישי לנפש

“פגשתי את ניר לראשונה ביום הסיירות (אז עוד קראו לזה גיבושון).היינו באותה קבוצה, שנינו עם מוטיבציה בשמיים ונכונות לעשות הכל על מנת להתקבל ליחידה. ניר היה נהדר והגדיר את הסטנדרטים שבהם צריך לעבוד בשביל להתקבל. נפגשנו שוב בגיבוש. לא היינו באותה קבוצה, אבל נפגשנו מפעם לפעם בהפסקות. ניר הביא לגיבוש שקית ענקית עם סוכריות טופי, וחילק לכל מי שרצה. הייתי בא “לתדלק” אצלו. שנינו עברנו והתקבלנו ליחידה. היינו באותו הצוות – צוות דרור. הדבר הבולט ביותר אצל ניר, היה הקצב. קצב ההליכה – אני גבוה ממנו בשני ראשים ולא מצליח להדביק אותו בהליכה. קצב האש כשירה בבודדת – היה מוציא צרור של כמה כדורים. הקצב בו למד ושינן צירי ניווט – ביום אחד למד וזכר לפרטי פרטים את הציר המסכם של המסלול – 120 ק”מ. ניר חי בקצב גבוה, שמעתי זאת גם מחברי ילדותו וממשפחתו. כך גם נהרג – בהסתערות קדימה.

יצחק רבין ז”ל אמר: “אין לנו מכרות זהב, אין לנו נפט ולא יהלומים. ישראל ענייה במשאבי טבע, אבל יש בה פוטנציאל אנושי אדיר”. המדינה חוגגת 74 שנים עם הישגים אדירים בתחומים רבים. התל”ג (תוצר לאומי גולמי) של ישראל זינק ל-407 מיליארד דולר לעומת 257 בשנת 2010. הסיבה העיקרית – איננה משאבי טבע אלא ההון האנושי. זו הסיבה שאני טוען שהכל מתחיל ונגמר בחינוך ובליטוש היהלומים האנושיים שלנו. זאת המשימה שלי בחלקת האלוהים הקטנה שלי.

השנה 1978, כיתה ח’, בית ספר ברנדייס בהרצליה, יום הזיכרון. אני מגיע עם חולצה לבנה, מקבל מדבקת יזכור עם פרח אדום – דם המכבים. אני עומד בטקס, מקשיב ל”יזכור”. הייתי בטוח שכל מי שנפל היה גיבור וכולם נפלו במערכות הכבדות למען הקמת המדינה. גם אני רציתי להיות גיבור והדמות הבולטת ששימשה לי השראה היה איתן נאוה ז”ל, הגיבור שנפל על גבעת התחמושת. התבגרתי, הגעתי לצבא, התנדבתי ליחידה מובחרת והתחלתי להבין שהסיפור אחר! לגמרי אחר! שרבים מהנופלים ומהפצועים לא נפלו בקרב הכרחי על הצלת המולדת, הם נפגעו מתאונות וממסיבות אחרות.

רובנו מתמודדים עם קשיים כאלה ואחרים. יש בינינו כאלה המתמודדים עם בעיות רפואיות, עם בעיות גופניות, עם קשיים נפשיים, עם בעיות תקשורת, עם בעיות בעבודה, עם בעיות בדימוי העצמי, עם אכזבות ועם כישלונות. כשאני מחנך את היהלומים להתמודדויות בחיים, אחד הדברים שאני מעביר להם זה לא לרחם על עצמם ולהסתכל סביב. במסע אלונקות (והאלונקה היא כמובן מטאפורה), כשהאלונקה על כתפיך אתה יכול להתמסכן, או שאתה יכול לבחור להעיף מבט 40 ס”מ הצידה ולראות שגם חברך סובל. אבל אפשר ללכת צעד קדימה! אני זוכר מסע אלונקות מפרך שהיה לנו בסיום טירונות היחידה (החלק הכי מאתגר במסלול בו לאורך 5-6 שבועות בו עובדים קשה מאוד וישנים מעט מאוד), וכך בשיא הקיץ חצינו שדה חקלאי בזמן שההשקיה בו עבדה. הכתפיים כואבות, אתה עייף, אינך יודע כמה נשאר לך, כל כמה שניות כמו בסוג של עינוי סיני כשהממטרה משפריצה עליך.

“לפני 10 שנים בדיוק. הייתי אז בן 25, דייל אוויר עם רצון לטרוף את העולם. כל מה שעניין אותי היה לדלג ממדינה למדינה, מעיר לעיר ולהספיק הכל. הייתי במירוץ ואהבתי את זה. לפני 10 שנים בדיוק הוקפצתי בסוף יום ההולדת שלי לטיסה. זה היה מוצאי שבת, הגעתי לשדה בקושי מבין מה קורה איתי ומצאתי את עצמי על טיסת 001 לניו יורק במטבח האחורי של ה-747-400 – הג’מבו, מלכת השמיים. הטיסה הייתה מפוצצת עד אפס מקום, זה היה כמה ימים לפני ראש השנה וכל עם ישראל החתים דרכון. כשנגמר הבורדינג והתיישבנו להמראה הבנתי ש-וואו זאת הולכת להיות טיסה נוראית. התבאסתי שככה נגמר יום ההולדת שלי.

הקצין הצרפתי ז’ורז’ פיקאר מתמנה לראש מחלקת המודיעין של הצבא בשנת 1895, הוא מגלה שהשתמשו בראיות שיקריות ומפוברקות להרשעת אלפרד דרייפוס, אחד היהודים הבודדים במטה הכללי של הצבא הצרפתי, בהעברת סודות צבאיים לאימפריה הגרמנית. פיקאר נשמע למצפונו ועל אף היותו שונא יהודים, הוא לא יכול להבליג, ומסכן את הקריירה שלו במחלוקת עם בכירים בצבא הצרפתי שניסו להסתיר את פברוק הראיות במשפט דרייפוס. פיקאר נאבק במשך עשור כדי לחשוף את האמת ולהביא לשחרורו של דרייפוס מהכלא באי השדים, משום שהורשע בטעות מכוונת ונוראה.

ואז שאלתי אותו: “ומה הערכים של בית הספר שלך?”. הוא הביט בי בחיוך לפשר שאלתי… הבוקר שאלתי 65 חניכים את אותה שאלה, ואף לא אחד מהם ידע מה הערכים של בית הספר שלו! השבוע קיימתי כמה שיחות עם אנשי חינוך בכירים. ניסיתי לשכנע אותם בצורך להטמיע בבתי הספר סט ערכים ברור, פשוט ומסודר. אני רואה מה זה עשה ועושה במרכז שלנו. אני מבקר בהרבה בתי ספר ומעביר הרצאות בנושאי מנהיגות ומצוינות. בכניסה לבתי הספר אני רואה בדרך כלל שילוט מרשים עם אמרות שפר, ערכים וציטוטים משירים נפלאים של משוררים עבריים. מרשים מאוד. בכיתות אני שואל את התלמידים על מה שכתוב ואף אחד לא יודע דבר

מכל מלמדיי השכלתי ומתלמידי אף יותר. כשאני מקבל חומרים מעניינים מאנשים דתיים, מזרמים שונים ביהדות, מדתות אחרות או מזרמים אחרים – אני מקשיב. לעיתים לוקח, לעיתים לא. אני שומע מדי פעם אנשים שפוסלים רעיונות חכמים על כך שהם באים מקול אנשים שאינם דומים להם או שאינם מקובלים עליהם לגמרי, ולדעתי הם מפספסים ובגדול! בתהילים פרק קיט, פסוק צט מופיעה הצהרתו של דוד המלך: “מכל מלמדי השכלתי”, שלימים התנתקה ממקורה התנ”כי ונהפכה ליחידה העומדת בזכות עצמה. הפרשנים הראשונים ראו בפסוק קביעה המדגישה את חלקם המבורך של המורים בהשכלתו של דוד.הדעה שאפשר ללמוד מכל אחד – ולאו דווקא ממורה דגול, נסמכת על המובא במסכת אבות (פרק ד, משנה א): “בן זומא אומר: איזהו חכם? הלומד מכל אדם, שנאמר מכל מלמדי השכלתי”. חוכמה בעיניי היא ללמוד מכל אחד ומכל אחת! כן, גם מיריבים, מפושעים ומאויבים – מכולם!

הפועל תל אביב, הקשבה ולחץ. בקיץ 1994 הצטרפתי כמאמן כושר לצוות המקצועי של קבוצת הכדורגל הפועל תל אביב בכדורגל. באימוני ההכנה לאותה עונה התחברתי לשחקנים הנהדרים.כ שאתה נכנס לתפקיד כזה עם שחקנים שבעיקר אוהבים את הכדור, ולא אוהבים ריצות ועבודת כוח אתה יכול לבחור: או שאתה קשוח וראש בקיר או שאתה גם וגם – גם דורש וגם פתוח וקשוב. באחד האימונים הם נדרשו לבצע אימון אינטרוולים (מקטעי ריצה) שכלל שש הקפות של המגרש (300 מטר) בזמן מאתגר של 60 שניות. אחרי כל הקפה התאוששות של שתי דקות ושוב לדרך. אחרי שתי הקפות אמר לי דוד אמסלם, אחד מכוכבי הקבוצה ובעל הכושר הגבוה ביותר: “יובל זה יותר מדי קשה”. הקשבתי וגם ראיתי שהם משקיעים את כל כולם. אני מגיע מהעולם של היחידות המובחרות ושם לא מוותרים אבל… כאן זה עולם אחר!

תמונת ניצחון. לפני כחודשיים צפיתי בסרט הנפלא של אבי נשר: “תמונת ניצחון” בכיכובם של ידין גלמן וג’וי ריגר הנפלאים וחבריהם. אני חושב על צמד המילים האלה – “תמונת ניצחון”. רובנו חושבים שניצחון הוא פועל יוצא של תמונה אחת, אבל לדעתי הסיפור האמיתי של ניצחון, הוא הרבה מאוד תמונות. שימו לב לרשתות החברתיות: לא מזמן הייתי בחופשה, ישבתי בנקודה מקסימה ושקטה מול הנוף, נשמתי ונהניתי מהנוף. המקום היה שקט ולצידי נחו עוד אנשים. לא רחוק מהמקום הייתה בריכה, ואז הגיע בחורה יפה וחטובה, ומאותו הרגע שהגיעה לא הפסיקה להתרוצץ חסרת מנוחה וחמוצת פנים. אחרי כמה דקות היא החליטה להמשיך להתרוצץ, הפעם ללא החלוק ובבגד ים ביקיני. ואז הגיע בן זוגה והיא ביקשה ממנו לצלם אותה בפוזה מחמיאה ואז קרה הדבר: “תמונת ניצחון” היא חייכה למצלמה! ואז חזרה לחמיצותה… הבטתי במחזה משועשע.

אתה גיבור. ביום שני השבוע ליוויתי את גדעון בן ה-7 לחיסון כנגד מחלות ילדות, שנעשה בבית הספר. בדיעבד זה היה מיותר ללוות אותו, הוא חייך ועבר את זה כמו שצריך. שמתי לב להורים אחרים שאמרו לילדים שלהם: “אתה גיבור”. אז גדעון שלי הוא ילד אהוב ומקסים, אבל אם קיבל זריקת חיסון ועמד בזה, הוא אינו גיבור. מדי פעם גם זורקים לעברי “גיבור”, ואני משתומם על מה ולמה? אנחנו חיים בעידן של הגזמות. זמר שהוציא שני שירים וחצי הוא כבר מלך, כל מי שעושה את המינימום הנדרש הוא כבר גיבור, מלך, חצי אלוהים וכדומה. התבלבלנו. בחרתי לדבר מעט על גבורה ואומץ של שני גיבורים, הן בתחום הצבאי והן בתחום האזרחי.

הלל הזקן. הלל הזקן במשנה, מסכת אבות, פרק א’, משנה י”ד: “אם אין אני לי, מי לי. וכשאני לעצמי, מה אני. ואם לא עכשיו, אימתי”. ביום שלישי הקשבתי לדברי האלוף במיל’ שקדי, בערב מעניין שארגן מורי ורבי ד”ר סיני הישראלי. הלל הזקן מדבר תחילה על דאגה לעצמי – “אם אין אני לי, מי לי?”. מייד אחר כך על דאגה ועל נתינה לאחר: “ואם אני לעצמי, מה אני?”. ובחלק השלישי, הלל מדגיש את משמעות העשייה עכשיו: “ואם לא עכשיו, אימתי?”. רוב בני האדם רוצים להצליח, ורבים מהם רוצים לתת, אז מה בכל זאת מונע לדעתי חלק גדול מהאנשים להצליח? ניהול הזמן ותיעדוף משימות. כשישבתי שבעה על מות אבי, הערכתי מאוד את מי שבא לנחם, ולמה? משום שהם נתנו לי את הדבר היקר ביותר שיש לאדם – הזמן שלו! לו רק היינו יודעים לנהל אותו טוב יותר, מצבנו היה משתפר.