שישי לנפש

מיד לאחר התרגיל הם יצאו לתרגיל פיזי ואז שמעתי את אחד הטלפונים שהיה מונח על תיק מצלצל. הבטתי והחלטתי לענות. על הצג היה רשום: “אבא”. עניתי ושמעתי קול נרגש מהעבר השני. הבן שלח לאביו הודעה מרגשת והוא היה חייב לטלפן ולהודות. יום האב? יום האם? יום המעשים הטובים? אני חושב שהביטוי של “להיות אדם טוב” צריך לבוא לידי ביטוי בכל יום! לבחור להיות אדם טוב ולעשות טוב לאחרים ולסביבה שלנו. כל אחד ואחת מאיתנו יכולים להשפיע מדי יום על עוד אנשים דרך מילה טובה, פרגון והכרת הטוב.

הרמטכל אביב כוכבי וסוזן בויל. מי שלא צפה בדבריו של הרמטכ”ל כוכבי מוזמן! הרצאה יוצאת דופן שעוסקת בהצלחה בחיים ובכל תחום. חלק מאיתנו רגילים לחשוב על אנשי הצבא כאנשים חרוצים שעובדים קשה, אך גם ככאלה שלעיתים מקובעים ואינם פתוחים לרעיונות חדשים ושונים. גם הנאומים שלהם בדרך כלל צפויים, משעממים ומרדימים. ואז מגיע הרמטכ”ל כוכבי ויוזם הקמת יחידות חדשות וגישה חדשה שמבוססת על חדשנות, יזמות, פתיחות וגישה רעננה. ראוי שהדברים שכוכבי נשא בנאום הזה יוקרנו בפני כל מוסד חינוכי, בית עסק, מפעל וארגון שרוצים להתקדם! מי תיאר לעצמו שהרמטכ”ל שלנו ייקח דוגמה מסוזן בויל!!!

דייט באוהיו. לפני כשבועיים הגעתי לאימון עם מעיל גשם שעליו כתוב “OHIO university”. החניכים התבוננו בו ואמרתי להם שאני עוד אספר להם מה עומד מאחורי סיפור המעיל… אלון אחד החניכים אמר לי: “עושה רושם שזה שווה שישי לנפש”. אז הנה! חורף 2003, בדיוק לפני 18 שנה (ח”י שנים). טסתי לארה”ב לבקר את אימי שגרה אז באזור בוסטון. באותה עת גם חיפשתי להכיר בחורה. כחלק מהניסיון להכיר הייתי באתרי הכרויות. הגעתי לארה”ב, למחרת הצצתי באתר “jdate” והנה אני רואה בחורה מקסימה בשם יעל (שם בדוי) שגרה ב…ארה”ב. ליתר דיוק במדינת אוהיו. כבר כמעט ויתרתי משום שחיפשתי בחורה מישראל. שלחתי לה פנייה והתחלנו להתכתב. מסתבר שהיא בת למשפחה ישראלית ומתכוננת לעלות לישראל.

הוא היה איש ספר, בעל כוח פיזי רב וכוח מנטאלי עצום. חרוץ, עם רגישות רבה לזולת, אכפתי, פטריוט וגיבור יוצא דופן. החזיק בהשקפות אנטי-מיליטריסטיות אך התגייס לצבא על מנת שלא ייחשב ליהודי פחדן והגיע ליחידת קומנדו מיוחדת שם עוטר באותות גבורה רבים. קבלו את האחד והיחיד: יוסף טרומפלדור! 101 שנים לנפילתו! רבים מכירים אותו רק דרך המשפט שנאמר או לא נאמר: “טוב למות בעד ארצנו”. אך האם נכון להגדיר את טרומפלדור, או כל אדם אחר, על פי המילים האחרונות שאמר?

מדי שבוע כשאני מארח דמויות מופת שתרמו ושתורמים תרומה אדירה למדינה, אני שומע מהם שוב ושוב את הערכה שלהם לנוער הנפלא שלנו וכולם מחזקים את הנוער ואומרים להם: אנחנו את שלנו עשינו, עכשיו זה התור שלכם! ובני הנוער נושאים את הלפיד קדימה ואף גבוה יותר! מדי יום אני משוחח עם בני הנוער. הם ממלאים באלפים את המכינות הקדם צבאיות, דוחים בשנה ויותר את הגיוס שלהם בכדי להתפתח, לתרום, להתנדב, “לתת בלי רצון לקחת”. זה לא היה פעם, כשהדור שלי התגייס לצבא זה היה ישירות מהתיכון. זה לא מובן מאליו!

לאחרונה חגג המשורר, הפיזמונאי והסופר יורם טהרלב היקר יום הולדת 83. שוחחנו השבוע ובקרוב תוכלו כולכם לדעת שהאיש הנפלא הזה לא שוקט על שמריו ומפתיע. חכו ותיווכחו בקרוב! יורם בעיניי הוא אחד מגיבורי התרבות שלנו! בשנת 2006 הוא זכה בפרס על מפעל חיים ולכבוד האירוע חרשתי על חלק מהיצירות המופלאות שלו (למעלה מאלף שירים ועשרות ספרים) וחיברתי את הדבר הזה, בכדי שניזכר בחלק מהיצירה שלו: לכבוד זכייתו של יורם טהרלב בפרס על מפעל חיים 18.02.2006, שבעים וחמישה משיריו מוגשים באהבה: על אגדת הל”ה ועל גבעת התחמושת בדרך אל הכפר, בפרדס ליד השוקת צל ומי באר, תמיד עולה המנגינה, בארבע אחר הצהריים ובלילה של פריחות. בשביל אל הבריכות, ליד עץ האלון וגם עץ הכוכבים עם ריח תפוח ואודם שני, אנחנו ואתם, הרצל והאוהבים את האביב ואהבת ציון.

היא הספורטאית היהודייה הגדולה מכולן, המתעמלת אגנס קלטי, שחגגה לאחרונה מאה שנים! אגנס, אגי בשם החיבה, זכתה בעשר מדליות אולימפיות, מתוכן חמש מזהב!!! אגי חייתה עד לפני חמש שנים בהרצליה פיתוח ליד הים. בנה רפי למד איתי בתיכון. הייתי רואה אותה קבוע מתעמלת על חוף הים, מבצעת עמידות ידיים, גלגלון, גלגולים ואני מתכוון בגיל 90+. למה אני מספר עליה? משום שאגי תמיד עם חיוך על פניה. סיפור חייה בצעירותה בהונגריה הוא סיפור מדהים של הישרדות בתקופת השואה. אביה ודודיה נספו באושוויץ והיא הצליחה לשרוד.

ליאור סיפר על המבצע הנועז “עוקץ ארסי” של סיירת מטכ”ל ב-21.05.1994. המבצע נועד לחטוף את מוסטפא דיראני שעל פי המודיעין החזיק במידע משמעותי על הנווט השבוי רון ארד. כוח גדול של הסיירת הגיע בעזרת שני מסוקי יסעור והונחת בלבנון כ-80 ק”מ מגבול ישראל; משם הם התקדמו בעזרת רכבים ואז התגנבו לתוך הבית של דיראני. ברגע הדרמטי פרצו לוחמים בודדים לחדר של דיראני ואז החל מאבק במטרה להשתלט עליו ולחטוף אותו. הוא היה יחד עם אשתו שלקחה חלק במאבק. ואז בשיא המאבק, בשיא האדרנלין, ברגע קריטי שבו אדם נאבק מול שוביו, עמנואל מורנו שם כיסוי על גופה של האישה. אחר כך בדרכם חזרה לארץ אחרי שהמשימה בוצעה ליאור מספר שהוא שאל את מורנו: “מה עשית שם?”.

לפני כשבוע קיבלתי תמונה חכמה ביותר (פרסמתי אותה גם בדף הפייסבוק שלי) שכללה שני מעגלים. המעגל הראשון כולל את הדברים שאינם בשליטתי: קורונה בעולם, מוות, צרות של אחרים, מזג האוויר, חדשות ועוד. המעגל השני כולל את הדברים שנמצאים בשליטתי: ספורט, המחשבות שלי, המשקל שלי, ילדיי, ניהול הזמן שלי, צמצום החדשות (והדאגות…), הצבת מטרות, דיבור עצמי ועוד. בקרוב עומד להתקיים יום סיירות. רגע, לא לברוח לי… לפני כשבוע שאל אותי אחד מחניכיי: “מה העצה הכי טובה שלך ליום סיירות?”. עניתי לו את המילה אולי הכי חשובה בעיניי, שתופסת גם לטור הזה ולכל הארבע שנים: “ליישם!”.

כששימשתי כמאמן כושר אי שם בעונת 1994/5 בקבוצת הכדורגל של הפועל תל אביב, יכולתי לטעום את המתח והלחץ האדירים שקיימים בספורט ההישגי. הבעלים, האוהדים, השחקנים וצוות האימון. אף אחד לא עוצר לרגע וחושב שזה משחק כדור. מבחינת כולם זה אולי הדבר הכי חשוב בעולם! בסרט “מאניבול” מנהל קבוצת הבייסבול של אוקלנד, בילי בין (השחקן בראד פיט), החליט לפעול אחרת ולעשות ניעור בקבוצה אותה הוא מנהל. הם היו במקום האחרון ובילי החליט על שינוי דראסטי! העוזר שלו פיט אומר לו: “אל תעשה את זה!” בילי בין אומר לו: “למה, מה הבעיה?” פיט עונה לו: “איך תסביר את זה לאנשים?”. בילי בין עשה שינוי אדיר, הוא בחר שחקנים זולים שאף אחד לא היה מעוניין בהם והפיק מהם קבוצה שהגיעה להישגים מדהימים!

בכל פעם שאתם מתבכיינים על משהו מגוחך פשוט תחשבו על מישהו שבאמת יש לו בעיה. תהיו אסירי תודה על הבעיה הקטנה שלכם. אל תתעכבו עליה ואל תתנו למצב הרוח שלכם להרוס לאחרים את היום. צאו החוצה ותנשמו נשימה עמוקה. תראו כמה השמיים כחולים וכמה ירוקים העצים; זה כל כך יפהפה. תחשבו איזה מזל יש לכם שאתם יכולים לעשות בדיוק את זה – לנשום. יכול להיות שנתקעתם בפקק, או שלא ישנתם טוב בגלל שהתינוקות היפהפיים שלכם הפריעו לכם לישון, או שהספרית שלכם סיפרה את השיער שלכם קצר מדי. יכול להיות שנשברה לך הציפורן עם המניקור הטרי, שהחזה שלך קטן מדי, או שיש לך צלוליט על הטוסיק ושהבטן שלך רופסת.

לפני חמש שנים בדיוק עברתי שיעור קשה, שיעור במשמעות הדברים הקטנים של החיים ובעקבותם הבנתי שהסתכלתי על החיים בצורה לא נכונה. אושפזתי במצב מאוד לא טוב אחרי שהכליות שלי לא תיפקדו! הייתי שבועיים בבית החולים, שכללו בדיקות פולשניות ומאוד לא נעימות וניתוח אשר לימדו אותי שעם כל הכבוד לתארים והישגים כאלה ואחרים האתגר הגדול מכולם בעיניי בחיים הוא להעריך את מה שיש לנו עכשיו! לשאוף לעוד, ליותר, להשפיע, לתת זה נהדר אבל לא כשאנו מאבדים את האחיזה ביופי של הדברים המובנים מאליהם. האתגר הכי גדול הוא להבין את זה לא רק בעת חולי, מכאוב או מחסור אלא בחיים הרגילים. זה בעיניי אתגר האתגרים ולא הוצאת הספר הבא או הישג אחר.