שישי לנפש

משפחת ואלך גרה בדירה 9, עליתי במהירות. אני עומד ליד הדלת, מחייך לעצמי, נוקש בדלת…הדלת נפתחת ואחיה הקטן בפתח: “דגנית בבית?” אני שואל. “כן” הוא עונה והולך לקרוא לה. אני מחכה ו… “דגנית ברחובות” מופיעה! המשימה הושלמה! “שלום” אני אומר, “זוכרת מאתמול?” היא בהלם, מכניסה אותי פנימה. אני מספר את הסיפור ה”גיימס בונדי” וגם מצליח להוציא ממנה את הטלפון… איך זה נגמר? נפגשנו כמה פעמים אך הקשר לא התפתח. לפני כמה שנים הפכנו חברים בפייסבוק והנה בראש השנה לפני כשלושה שבועות, 31 שנים אחרי, דגנית הזמינה אותי לארוחת חג בביתה. אגב, לפני שהגעתי, ביקשתי את הכתובת והיא אמרה לי: ” אתה צריך כתובת?” אמרתי לה: אני מפעיל את “ג’יימס בונד” שלי רק כשאני צריך. אם אין צורך אני מבקש כתובת ושם בוויז…

מה הם מקורות ההשראה שלי? רבים מהם של חברי יורם טהרלב שהשפיע עליי מאוד לפני הגיוס ברצון להגיע לצנחנים (גבעת התחמושת, שירו של צנחן), שירי הטבע והאהבה הנפלאים שלו והשירים על הארץ וההיסטוריה שלה. אחד השירים שנוגע בי כל פעם במיוחד, קשור לסיפור מיוחד על נתינה שכתב יורם בהשראת חוויה מיוחדת שראה מול עיניו בשנת 1945: ב-25.10 פרצו לוחמי הפלמ”ח לשחרר את המעפילים שהוחזקו במחנה עתלית. חלק מהמעפילים הצליח לחמוק מהבריטים, טיפס על הכרמל והגיע לקיבוץ יגור (שם נולד וגר הילד יורם טהרלב). הצבא הבריטי מיהר לנסות ולאסור אותם אך אנשי המשק מצויידים במקלות, לא נתנו לבריטים להתקרב לעולים, משכו אותם בכוח אל תוך חצר הקיבוץ והסתירו אותם. הם נשארו להתארח בקיבוץ במשך כחודשיים ואז הועברו למקומות אחרים בארץ. (מתוך ספרו הנפלא של יורם טהרלב: “אין כבר דרך חזרה”).

אני מנצל את ההזדמנות בכדי לדבר על שלושה סוגי סליחות: 1. סליחה לעצמי חלק מאיתנו (שלא לומר רובנו) מוצאים עצמנו כועסים לאורך השנה על טעויות, פיקשושים ובכך מוסיפים שמן למדורה… האתגר שלנו עם עצמנו הוא להרפות ולא לחפור בפנים ולגרום לגוף לשחרר חומרים מזיקים ורעילים. 2. סליחה מאלה שפגענו בהם (שאנו יודעים שפגענו). בעניין הזה צריכים שניים לטנגו… 3. לסלוח למי שפגע בנו אתגר גדול משום שלחיות בכעס ובשנאה זה דבר רע מאוד ולא מסייע.אחת הסדנאות החשובות שאני מעביר עוסקת בשם שלנו. לא, איני מתכוון לשם שניתן לנו בלידה אלא לחותם שמותיר השם שלנו על אחרים. בעיני אחד הדברים הכי גדולים שאנו יכולים לעשות בכדי לבנות לעצמנו שם טוב הוא – לעמוד במילה שלנו! זו גם הסיבה שאני שולח לך את שישי לנפש כל שישי ב- 16:00 ולא משנה אם זה ראש השנה או ערב יום הכיפורים. דידי מנוסי ז”ל, היוצר והכותב הנהדר, כתב פעם: ”אבי לימד אותי שני דברים:

אחד ממקורות הלימוד וההשראה שלי הם הבוגרים המדהימים שלי. אני בקשר עם רבים מהם. קבלו סיפור על אחד התותחים שבהם: לפני כחמש עשרה שנים סיפר לי יואב, אחד מבוגריי, על רצונו ללמוד רפואה. העניין הוא שהציונים שלו לא הספיקו. מכאן החל מסע ארוך של נחישות לאורך זמן: עוד פסיכומטרי ועוד אחד ועוד אחד, עוד שיפור בגרויות ועוד שיפור. במהלך התקופה התחלתי לקרוא לו ד”ר רוזנטל. יואב אמר לי: “יובל חכה, עוד לא התקבלתי” ואז אמרתי לו: “כשאני רואה את “הרעב” שלך, את הנחישות וההשקעה – זה ברור לי שתהיה רופא”.

“תחילת ספטמבר 2005. נער בשם ערן (שם בדוי) עלה זה עתה לכיתה י’ בתיכון אורט בנימינה. בהפסקה הוא רואה על הרצפה פלייר מקומט. הוא מרים אותו, רואה תמונות מרעילות על הצבא ומתלהב.ההתלהבות נמשכת כמה שניות עד שהוא מגיע לעמוד האחורי ובו הוא רואה שהפעילות מתקיימת בהרצליה! הוא רואה מספר טלפון (שלי בבית…) ומחליט בכל זאת לטלפן. שוחחנו בטלפון והזמנתי אותו להגיע פעם אחת לנסות. ערן החליט לנסות, לקח את הרכבת מבנימינה להרצליה ואני אספתי אותו מתחנת הרכבת לאימון וחזרה. המטרה של ערן היתה שייטת 13!ערן (בתמונה המצורפת) המשיך והיה אצלי שלוש שנים וחצי! מהן שמונה חודשים ליטש את יכולותיו המנהיגותיות כעוזר שלי! הוא התקבל לשייטת 13, סיים מסלול, יצא לקורס קצינים, הוא כעת בקבע, חתום לשנים קדימה ומרוצה מאוד מהדרך שלו.

ביום שישי 14.10.94 לקראת חצות התקיימה מסיבת עיתונאים דרמטית ועצובה. שלוש שעות לאחר ניסיון החילוץ הכושל של נחשון וקסמן, התכנסו ראש הממשלה ושר הבטחון יצחק רבין ולצידו הרמט”כל אהוד ברק לדבר על מה שהיה. רבין לקח על עצמו את כל האחריות על המבצע הכושל שבו נהרגו נחשון וקסמן וסרן ניר פורז, מפקד צוות בסיירת מטכ”ל (וחברי הקרוב ביותר). כולם התרשמו מקבלת האחריות של רבין. אני אישית ציפיתי לשמוע ולהבין מה המשמעות של קבלת האחריות? לדוגמא: האם מעתה ואילך רבין ישתף קבינט בהחלטות מעין אלה? האם הוא מתפטר? מה המשמעות של לקיחת אחריות? אם אלה רק מילים אז האם יש משמעות ל”קבלת אחריות”?

1. במשך 31 שנים ב”מלטשת היהלומים” שלי לימדתי ולמדתי מ- 8000 בוגריי שבכל אחד ואחת מהם קיים הפוטנציאל להגשים את עצמו, לחיות בתשוקה ובכבוד – רק צריך לגלות את זה, מישהו שיאמין בך, להשקיע ולעוף קדימה ורחוק בעזרת הכלים המתאימים. 2. ילד אחד יכול לבלוט בשינון חומר והשני ביצירתיות. השלישי חסר מנוחה אך תותח בספורט (מכירים את מייקל פלפס?). אם לא “כיכבתם” בלימודים הרגילים או באקדמיה זה לא אומר כלום עליכם! סטיב ג’ובס, ביל גייטס, מארק צוקרברג, לברון ג’יימס, קובי בראיינט, מייקל פלפס, מסי, רונאלדו, יוסיין בולט, משוררים, זמרים, אמנים ורבים וטובים הצליחו בחיים גם בלי תואר ראשון!

את החומר שאימי לימדה אותה קרוב לוודאי שאינה זוכרת אבל לראות את הניצוץ בעיניה! מרגש מאוד!2. שנת 1977 בית ספר ברנדייס בהרצליה, כיתה ז’, שיעור חינוך גופני יוצא לדרך! המורה האגדי שלנו סיני מוביל את כל הכיתה מחוץ לבית הספר לריצת 5 ק”מ! וכך שיעור אחר שיעור! לנו זה נראה מובן מאליו, זהו סיני. רק שנים אחרי ניסינו לעכל ולקלוט את זה!3. שנת 2017 תיכון הראשונים! זכיתי להתנדב השנה בבית הספר בו למדתי (וגם נולדתי…:) ונדהמתי לראות איך המנהלת המדהימה סיגל דוד והמחנכת המדהימה מיכל קרני-איילון לא מוותרות על אף תלמיד! מצאת החמה עד מאוחר בלילה! איזו מסירות ושליחות! מדהים! שלושה סיפורים על אנשים שהתלמידים שלהם קיבלו ערך מוסף אדיר ולא ישכחו אותם!

חשבתי על כל מי שמנהל, מוביל וגם על עצמי – תמיד יש תלונות, קיטורים. אף אחד לא מבין כמה זה מורכב לנהל ולהוביל. פירגון – התלבטתי: “לגשת?” אולי המאבטח לא ייאשר? אולי הוא טרוד? אלא שכאחד דוגל בפירגון והכרת הטוב זו לא רק זכות, זו חובה בעיני לפרגן ולחזק את גדי איזנקוט שבעיני הוא אולי האיש הכי חשוב במדינה! כל משפחתי ואתם – כולנו בידיים שלו! המעז מנצח – עשיתי סיבוב, ניגשתי בעדינות למאבטח שמקדימה וביקשתי רשות לברך, הוא אישר. ניגשתי, למרות שכבר נפגשנו בעבר הצגתי עצמי שוב אך הוא זכר. פירגתי לו מכל הלב ושוחחנו קצת.

אך לאחר שעברתי חוויה רפואית קשה לפני כשנתיים שהגיעה לשיאה באשפוז חירום של שבועיים, הבנתי (בעזרת אימי היקרה) שאם אני לא אדאג לעצמי כמו שצריך – לילדים שלי לא יהיה אבא שיוכל לתת להם עולם ומלואו.“עץ שרוצה להעניק פירות, חייב לקבל מים ואדמה!” בטיסות מסבירים לנו שבמצב חירום קודם כל ההורה צריך לשים על עצמו את מסכת החמצן בכדי שיוכל לסייע לילדיו!עשיתי ואני ממשיך לעשות שינויים בחיי. מתוך טובת שלושת ילדיי אני דואג לעצמי, לבריאות הגופנית והנפשית: להירגע, לטעון מצברים ואז הילדים מקבלים ממני סוללה טעונה עם 100% ולא עם 10% כוח! אני לא לבד. להערכתי אנשים רבים אינם דואגים לעצמם ולבריאותם כפי שצריך! יש הרבה מה לעשות ואני פועל כך ומרגיש סוג של שגריר לסייע בכך לאחרים! במיוחד לשם כך בניתי והעברתי לפני שבועיים את ההרצאה: 50 גוונים של בריאות ההרצאה צולמה ונערכה (תודה לאסף אופק) ואני מזמין אותך לצפות בה ללא תשלום ולהעביר לחבריך וקרוביך. מומלץ לצפות בהרצאה על מסך גדול.

על רקע תשעה באב חשוב לי לומר כמה מילים על אהבת חינם. לפני שלושה שבועות הלך לעולמו ליאור כרמיאלי ז”ל, אדם יקר וחבר קרוב שליויתי מקרוב מאוד במאבקו האמיץ והנחוש במחלת הסרטן. אנחנו די טובים בהספדים. אך זה מאוחר מדי. ליאור לא יכול היה לשמוע את ההספד שלי, המשפחה עמוק בתוך הכאב ובעצם דיברתי אל החברים ולעצמי… לאורך כל התקופה הקפדתי לומר ולכתוב לו מה אני מרגיש כלפיו וכמה אני מעריך ואוהב אותו. לא חיכיתי שיגיע לרגעיו האחרונים. לרבים אין אפשרות להיפרד והם הולכים לעולמם בבום! אלא שיש לדגול בערך הפירגון והכרת הטוב לא מתוך מחשבה על המוות אלא מתוך מחשבה על החיים!

עשרות גולשים מתעלמים ונכנסים. אימהות עם ילדים, מבוגרים – כולם מתעלמים! יש שלט? אז מה! “אנחנו יודעים יותר טוב מה נכון לעשות!” דארוין טען שהשורדים הם לא החזקים אלא אלה שיודעים להתאים ולסגל את עצמם למציאות חדשה! לדעתי, בתחום הבטיחות אנחנו הישראלים מסוכנים לעצמנו ולסביבה שלנו! תרבות הבטיחות בישראל והיישום לוקים בחסר. רבים מתים ונפגעים בתאונות, בטיולים בארץ ובחו”ל, בתאונות עבודה וביתיות. כמעט בכל תחום ועיסוק אנחנו הישראלים רחוקים מלשמש אור לגויים…