שישי לנפש

דליה, ידידה שלי סיפרה לי על בית ספר משובח שבו מלמדים על ימי הביניים דרך מחזות. היא חיכתה להתלהבות מצידי ואני הבטתי בה ואמרתי לה: “יש דבר חשוב יותר מללמד היסטוריה!” חיכיתי קצת והוספתי: “הבריאות שלנו!”.הפכנו לחברה בודדה. באנגליה כבר יש שרה לענייני בדידות. אגב, אם כבר, הייתי מלמד היסטוריה תוך פיתוח דיאלוג על השלכות אפשריות לחיים של התלמידים. 1215, 1492, 1776, 1789, 1812, 1815, 1860, 1882, 1897 – תאריכים היסטוריים שהם חלק קטן מהידע שלי. ידע שאין לו שום משמעות בחיי! מספיק עם תאריכים ועובדות שרגע אחרי הבחינה נשכחים.

מנהיג יוצא דופן בעל חוכמת חיים, חוש הומור ויכולת לספר כמו פעם. הסיפור המיוחד של רמי והגישה המדהימה שלו לחיים באה לידי ביטוי כשהוא מספר על המזל שהיה לו שלוש פעמים מרגע הנטישה אבל מה שמדהים זה מה שקרה בכלא. רמי, יחד עם עוד תשעה חיילים, אירגנו תוכנית לימודים ודרכה למדו ולימדו אחד את השני, תירגמו את “ההוביט” והכל בשבי בתוך תא קטן ועלוב. ממליץ בחום לקרוא עליו ואת הספר “חוץ מציפורים” מאת עמיה ליבליך המספר על חיי עשרת החיילים בשבי המצרי.הטור הזה קצר בכדי לעמוד על הייחוד של רמי הרפז. צפו בסרטונים המצורפים שלו. מומלץ בחום. כשקראתי על רמי הרפז מיד עלה לי לראש גיבור נוסף שלנו שעשה דבר דומה 65 שנה קודם לכן. שמו יוסף טרומפלדור.סיפור טרומפלדור, דמות מופת בתולדות עמנו, היה אנטי מיליטריסט אך התגייס ליחידת הקומנדו הרוסי בכדי שלא יחשבו שהיהודים פחדנים.

זוכרים את הרגעים האלה בבית ספר שהמורה שואלת משהו ואתם מתלבטים אם לענות ובסוף נסוגים משום שאתם חוששים מהתגובה של המורה ושל התלמידים? הפחד מ”לא” הוא צל המלווה רבים מאיתנו ביום-יום. והתוצאה? חיים בהם אנו מפספסים הרבה לגבי עצמנו וגם מפספסים אפשרויות לתרום לחברה.סיפור – לעודד שאלות – מדי שבוע אני נשאל שאלות רבות על ידי היהלומים. חלק מהן עלולות להישמע תלושות ולא רלוונטיות. לדוגמא: “האם סיירת מטכ”ל עושה טירונות בסוריה?” אם אנו רוצים לעודד שאלות, קידמה, התפתחות, העזה, אסור ללגלג על מישהו ששואל שאלה משום שאז אנחנו “גומרים אותו!” הוא ילמד את הלקח וכבר לא ישאל שאלות! אימי שהייתה מורה לספרות, סיפרה לי שהיה לה תלמיד מוכשר בפיזיקה שאמר משהו מופרך בשיעור שלה. כולם עמדו לצחוק עליו. אלה היו שניות קריטיות! היא בעלת הכוח בכיתה ומיד אמרה לו: “יש משהו בדבריך והם מעניינים”. היא הוציאה אותו טוב למרות שהייתה יכולה לתת לו מכה אדירה לביטחון העצמי שלו בספרות, בפיזיקה ובכלל!

אתמול קיבלתי הודעה מ-103fm על תוכנית נפלאה של שירים בעריכת יורם טהרלב הנפלא! קבלו סיפור על מז”ל.בוקר אחד לפני עשרים שנה. אני יושב בארקפה, כותב, קורא והנה אני רואה אותו יושב לבדו… את יורם טהרלב האיש המקסים ששיריו השפיעו עליי רבות: גבעת התחמושת, שירו של צנחן ורבים אחרים. אמרתי לעצמי שאני מת להכיר אותו אבל…לגשת? מה אגיד לו?אמרתי: “יאללה! על החיים ועל המוות…” ניגשתי ופתחתי: “יורם?” “כן”, הוא ענה. “שמי יובל ורציתי לומר לך תודה על כך שהזכרת בשיר את סבא של סבתא שלי” (זרח ברנט ממייסדי פתח תקוה בבלדה על יואל משה סלומון). הוא חייך, הודה לי והזמין אותי לשבת. כך החל קשר מיוחד שנמשך כעשרים שנה עם אחד מענקי התרבות שלנו.רדיו 103fm החל לארח לאחרונה בסופ”ש זמרים שעורכים תוכניות עם המוסיקה האהובה עליהם.

הסיפור מרגש המובא מפי אומרו של ע., טייס בכיר במערך המסוקים בחיל האוויר שבסיום סיפורו אמר: “”זו הייתה אחת הטיסות המרגשות שהיו לי בחיים. מיצוי של שנים של הכשרה, אימונים, למידה. אינספור אימונים לאיתור טייסים נוטשים, אינסוף טעויות באימונים כאלו, אינסוף שיפור ולמידה מתמידים שבסוף ברגע האמת, יש תוצאה!”.“ב-8.1.19 הייתה הזנקה בטייסת וטסנו לחפש ילד שהלך לאיבוד בשטח הררי פתוח ונרחב. נאמר לי בקשר שיש לחפש על פני תא שטח ענק”.“אני אומר לעצמי: “לך תמצא ילד בגיל 3 במלבן 10*4 קילומטר”. אספתי את הצוות של 669 וטסנו לאזור. הייתה רוח מטורפת ועוד שעתיים מתחיל להחשיך. אם לא נמצא אותו עד החושך הוא ימות! מהאוויר אני רואה מכוניות ואנשים בשדה ומחליט לנחות לידם”.“מפקד החוליה של 669 ואני מוצאים את מפקד החטיבה של האזור ומקבלים הנחיה: “לחפש בתא שטח בגודל 2*2 ק”מ”. אני שמח שזה יותר ממוקד ואומר לעצמי: “וואלה, יש מצב שנצליח. אולי זה ייקח לנו שעה-שעה וחצי אבל הסיכויים עלו””.“ממריאים שוב, טסים לאט ברוח מאוד חזקה. בשטח מאות אנשים מחפשים מה שניתן. לנו יש יתרון עם המימד האנכי שאנחנו מכניסים לחיפוש. אני מתייעץ שוב עם מפקד חוליית 669, איך נראה לו נכון לחפש ובאיזו שיטה?

למחרת האירוע הקשה הזה שאלתי את היהלומים (החניכים) שלי שלומדים בכ-60 בתי ספר בכל הארץ: “אצל מי נפתח יום הלימודים בבית ספר בשיחה על האירוע?” שהרי זו הזדמנות לגעת בנושא הבטיחות ולהחדיר את הערכים החשובים. ביהדות נהוג לומר: “ונשמרתם מאוד לנפשותיכם” (דברים ד’, טו).כולם ענו על שאלתי בשלילה. לדעתי משום שמדובר במערכת חינוך אז יש לעצור הכל ולדבר על האירוע הקשה. אם תרבות בטיחות זה דבר חשוב, אם אנו רוצים שהילדים ישימו קסדות על ראשם, ינהגו בזהירות, יפעילו את השכל הישר וידעו לשמור על עצמם ועל הסובבים אותם – אנחנו חייבים ללמד את זה!!! להקדיש לזה זמן!

הדמעות זולגות מעצמן. גיורא איילנד הגיבור מספר על הקושי והכאב הנורא ממנו הוא סובל מאז הניתוח לכריתת הערמונית ואיך הוא אינו מרשה לעצמו לבכות בבית ונוסע לקצה הרחוב ובתוך רכבו הוא בוכה. אנחנו הגברים גדלים במידה רבה בסגנון של פעם, לומדים לשתוק, להחריש, לא לבטא רגשות משום שגילוי כזה הוא לכאורה חולשה של הגבר המושלם. היום קצת יותר טוב אך המבוגרים ששייכים לדורות הקודמים לא מדברים בקול על מחלות כאלה או אחרות, משחקים את הגיבורים. אישית אני טוען שהבסיס לכך הוא גם בהעדר מודלים גבריים במערכת החינוך ובפרט בגיל הקריטי של הגן והיסודי. במקום לפתח גבר שלם שמושתת על שילוב ניגודים של גם וגם, אנחנו ממשיכים ליצור ולטפח את דמות ה”גבר גבר” שאסור לו לבכות ואם אז רק בלילה או בקצה הרחוב, לבד.

לאורך השנים אני שומע מהורים קיטורים על כך שהילדים מביאים חול הביתה. אני מנסה להסביר להם באסיפות הורים שבעצם הילדים מביאים עדות להתפתחות העצמית שלהם, פיתוח נחישות, ביטחון עצמי ותחושת מסוגלות! אתמול גדעון, בני הקטן בן ה-4 (בעוד שבוע) מילא את הסלון בחול מהנעליים ומהכיסים שלו. חייכתי ושמחתי – מבחינתי הוא עוסק בפיתוח יצירתיות, עבודת צוות בארגז החול וזה נפלא. תוך חצי דקה ניקיתי את הסלון, גדעון הביא לי עדות להתפתחות שלו ולכך שהוא מקבל משהו רב ערך לחייו. חול הוא הדרך ל-100.

“עלאק להצליח” לפני כשבוע היתה לי שיחת טלפון עם בחור בשם בדוי ניתאי. הוא גר ברעננה ולא הגיע כבר זמן רב לפעילות. שאלתי אותו למה? והוא אמר לי: “להגיע להרצליה זה מאמץ רב ורחוק לי”. שאלתי אותו: “מה המטרה שלך בצבא?” הוא ענה לי: “סיירות”. עניתי לו: “אם הייתי נותן לך את המספר של שני בוגרים שלנו – א. מפקד 669 ושל י. תת אלוף ומפקד חטיבת הקומנדו, מה הם היו אומרים לך?” הוא ענה לי: אני לא יודע. אז עניתי לו: “מאחר ואני מכיר כל אחד מהם למעלה מ-20 שנה הם היו אומרים לך ש“אם אתה לא מוכן לעשות את “המאמץ” להגיע מרעננה להרצליה, אתה לא באמת רוצה להגיע לסיירות”. יש יחידות רבות וטובות בצבא ואינך חייב להגיע לסיירות אבל אם אתה אומר משהו תראה במעשים שאתה באמת רוצה!

לפני כשעה הסתיים לו אימון ששמו אימון “חמוד”. האימון התקיים לו זו השנה ה-31 והיהלומים שלי (החניכים) נדרשו להתמודד עם אתגר פיזי ומנטלי מטורף. מה עושים בו? זה חסוי אבל אני כן אכתוב על מה שיוצא ממנו. במסגרת אימון קבוצת הבוגרים שלי (בוגרי המחזורים הראשונים) ביום שלישי, שילבתי אלמנט מנטלי אחד וקטן, הם חייכו ואמרו לי: “הדברים שלמדנו ותירגלנו כשהיינו בני 17 הולכים איתנו כל החיים”. אימי היא ד”ר לפילוסופיה מאוניברסיטת אוקספורד היוקרתית. כשעשתה את התואר שלה, ביקרתי שם מספר פעמים ויכולתי לספוג את האווירה המיוחדת של האוניברסיטה שנוסדה במאה ה-14.מה הקשר בין אימון חמוד לבין אוקספורד? ובכן, בעולם הגופני לא ניתן להתקרב לעומק החשיבה והאתגר האינטלקטואלי של זה האקדמי, בפילוסופיה בעיקר ובמוסדות לימוד יוקרתיים ונחשבים. אז מה בכל זאת נותנים אימונים כמו אימון חמוד שלא יכול לתת שום תואר אקדמי? אני יכול להרצות על זה שעות אבל במקום זה אני מעדיף להביא מכתב שכתבה לי שירי בן ארצי שהיתה חניכה שלי ב-1990/1.

אחת לשבוע אני נעזר בבייביסיטר (שמרטפית, בכדי שאבשלום קור שמקבל את הטור לא יכעס עליי :).לפני כשבועיים השמרטפית הקבועה לא יכלה להגיע ומצאתי אחרת. כמה שעות לפני שהיא הגיעה הראיתי לנגה ביתי בת ה-5 את תמונתה. נגה אמרה שהיא איננה מרוצה משום שהיא מבוגרת (58).היא הגיעה אלינו ותוך שנייה נתנה כיפים לשלושת הילדים וכבשה את ליבם. חזרתי אחרי שלוש וראיתי את ילדיי מוקסמים ומועסקים על ידה בציורים מדהימים. הם כלל לא התייחסו להגעתי…:)למחרת בבוקר הם אמרו לי: “אבא היה לנו מאוד כיף עם טלי, תזמין אותה גם בשבוע הבא?” חייכתי לעצמי.

זה היה בשנת 2000. ישבתי לי ליד שולחן העבודה והתעסקתי בענייניי ולפתע הטלפון הנייח מצלצל. אני עונה ושומע קול נשי מיוחד, עמוק ויוצא דופן: “אפשר לדבר עם יובל עילם?”משהו בי לא מאמין, “זה לא יכול להיות!” ואכן היא מזדהה: “שושנה דמארי” ומודה לי על מכתב הפרגון ששלחתי לה. מגיל צעיר גדלתי על שיריה ולשמחתי אזרתי אומץ, איתרתי את כתובתה והצלחתי לשמח אותה ולהוקיר לה תודה עמוקה בעזרת מכתב. כך היה גם עם אריק לביא ויהודית רביץ ועם מאות אנשים מכל מיני תחומים. יעקב גלעד כתב ויהודית רביץ ביצעה את השיר “מילה טובה”: “לא פעם זה קשה אבל לרוב מילה טובה מיד עושה לי טוב. רק מילה טובה או שתיים לא יותר מזה”… אז בואו נעשה טוב לאנשים ונפרגן על בסיס קבוע.