שישי לנפש #יובל עילם

זה היה באחד הטיולים שליויתי כחובש אחרי השיחרור. טיפסנו על הר תבור המיוחד כל כך ואת המנוחה ניצלה המדריכה בכדי לפתוח את הספר “בית אבי” מאת יגאל אלון (הוצאת הקיבוץ המאוחד) היא בחרה לצטט את אלון שכתב על הר תבור: * “אולי יש יפים ממנו, אך אין יפים כמוהו”* בעבודתי יצא לי להכיר אלפי חניכים והורים ותהיתי לא פעם איך היינו נראים ומתקשרים לו רק היינו רואים את היופי האמיתי שבנו ובילדים שלנו ואוהבים את עצמנו ואותם כפי שהם? איך היו נראות מערכות היחסים בין אדם לבין חברו לו רק היינו מאמצים את המשפט הנפלא של יגאל אלון.

אימון חורפי עם הצוות של ניר על חוף הים. קרררר אנחנו בדיוק באימון על המתחים ומבצעים תחרות מקסימום עליות מתח בין שתי קבוצות. החל לרדת גשם ואז התגלה לעיני מחזה שהיה לי קשה לעכל: ניר וכל הלוחמים, למעט אלה שביצעו את התרגילים על המתח, מיהרו למצוא מחסה תחת סככה שהיתה קרוב למתח. אני נשארתי בגשם עם פה פעור ועם אלה שעשו את העבודה וחייכתי לעצמי. “מה קורה פה?” מכשיר המתח לא נשאר יתום לשניה אחת! ברגע שלוחם אחד סיים חברו כבר החל לבצע את העליות אחריו. מי שלא צריך להיות בגשם ולהרטב – למה שיהיה שם?

אריק איינשטיין ז”ל הפסיק להופיע שלושים שנה לפני מותו משום שזה לא התאים לו. שוב ושוב בראיונות ניסו להחזיר אותו לבימה ובראיון ליואב קוטנר ש”הציק” לו בעניין הוא אמר לקוטנר: “תופיע אתה!” בדילמות שלנו לגבי בחירות בחיים: לימודים, עיסוק, זוגיות והקמת משפחה, למעשה בכל תחום – אנחנו שואלים בדרך כלל שאלות כמו: במה אני טוב? איפה יש ביקוש? “איפה כדאי”? האם זה יעשה רושם על אחרים? בספרה החדש והמרתק GRIT המחברת אנג’לה דאקוורת מדגישה (על סמך מחקרים) שהדרך להצלחה טמונה בחיבור שבין: להט+התמדה+נחישות. מה מדליק אותנו לעשות? שם נוכל באמת להגשים את עצמנו ולהצליח וזו לדעתי אחת המטרות של חינוך טוב – לגרום לנו לחשוב, להביט במראה ואז לצאת לדרך עם כלים מתאימים כמו נחישות והתמדה.

האב חייך לעצמו, גזר את התמונה לחלקים קטנים רבים, עירבב ואז ביקש מבנו להרכיב מחדש את הפזל ולהדביק. “כעת יהיה לי שקט לחצי שעה” כך חשב… הילד קיבל את המשימה ואחרי חמש דקות החזיר לאביו המופתע כשהמפה שלמה. איך עשית את זה? אמר האב? פשוט מאוד ענה הילד היצירתי! בצד השני היתה תמונה של איש. הרכבתי את התמונה של האיש! תיקנתי את האיש וכך תיקנתי את העולם!… 100% מההורים רוצים בטובת ילדיהם! אך אף אחד מאיתנו וגם ההורים שלנו לא למד בשום בית ספר איך לעשות את זה מושלם ומכאן הדרך לטעויות קצרה. אפשר לנסות (לשווא) לתקן את ההורים שלנו או.. לעבוד ולתקן את זוית הראיה שלנו! לגלות גמישות ופתיחות וחוכמה!

בעולם שבו הכל משתנה מדי יום, שגם אנשים מבוגרים מגיעים להישגים מדהימים ובגיל מתקדם מדהים אותי לשמוע צעירים שחושבים לא נכון! מה אנחנו אומרים ומספרים לעצמנו? האם מילים ומשפטים מדליקים או ציניים? הבחירה הזו היא נבואה שמגשימה את עצמה! ואם אני לא בכושר ועם קג מיותרים אין צורך לקשקש: “אני נראה נפלא וכו'” אפשר להכיר בזה להיות מחוייב ולומר: “מהיום אני לוקח את עצמי בידיים, אבל ברצינות, מציב מטרה מדליקה והולך להראות נפלא!” 💪 תודה רבה לנמרוד גטניו המקסים על הסיוע!

התפקיד שלנו לגבי עצמנו ולגבי ילדינו הוא בעיקר להריח הזדמנויות כאלה בכדי לתת להם רוח גבית עם חיזוקים ולעוף! הצבת מטרות מדליקות ומאתגרות נועדה בעיקר במקומות שמדליקים אותנו! לדוגמא: “כל הכבוד לך”, “איזה יופי” 👏👏👏 “בואי תנסי כעת לעשות שני גלגלונים ברציפות?” בין אם זה מדע, צורפות, טכנאות רכב, רפואה, פסיכולוגיה, כדורגל – הדרך שלנו לקום בבוקר ולמצות את עצמנו מתחילה בחיפוש אותו דבר שמדליק אותנו! אותנו! לא את ההורים שלנו! שימו לב לדוגמא שלי בוידיאו המצורף למטה (בזמן 20:20 אני מדגים את הנושא בדרך מיוחדת). אגב, כשאספתי את יואב שלי מהגן הוא רץ בהתלהבות לטפס על הסולם האנכי (בתמונה), למרות שהיינו בדרך למקום אחר, זרמתי איתו וכשהוא איתגר את עצמו לטפס לשלב הרביעי, שיבחתי אותו, חיכיתי קצת ואז אמרתי לו: אולי תנסה גם לחמישי?…

נזכור את כל מי שאיננו איתנו עוד. נזכור את מי שנפל בעת קרב או לחימה, נזכור את מי שנהרג בתאונה, נזכור את מי שאיבד חייו כאזרח בפיגוע או אסון, את מי שאיבד חייו כתוצאה מתאונת נשק או ירי מוטעה של חברו. נזכור את מי שאיבד את חייו משום שלא היה לו הכוחות להתמודד עם כובד הזיכרונות או עם עול הלחצים והדרישות ואת מי שנפגע בגופו ונשאר בחיים, ואת מי שנפשו נשארה מצולקת ופגועה. נזכור ונכבד את מי שנשאר עם הזיכרונות – ההורים, האחים והאחיות, הסבים והסבתות, בני ובנות הזוג, הדודים והדודות וכל בני המשפחה, נקשיב להם ולא נשפוט. נחבק אותם וננסה לעזור להם להמשיך לחיות למרות הצל הכבד והבלתי נסבל, הקושי העצום והמשא המכופף עד שבירה. נזכור ונכבד את החברים ואת כל מי שליוה בשעה זו או אחרת ואשר איבד אדם קרוב ויקר. ננצור את המשמעות שנשארה ממותם – לחיות! נחיה את חיינו מתוך משמעות אמיתית, כבוד לחיים ושמירה עליהם.

לרובנו יש שכנים מבוגרים שהדבר שחסר להם מכל הם תשומת לב והקשבה. אז בואו ולא רק לניצולים בערב יום השואה, נקום כעת, ניגש אליהם ונהיה איתם, נתעניין ונקשיב. אני עושה זאת מעת לעת וזה נפלא. לפני כשנה הוצאנו לפועל פרוייקט חדש ומיוחד ליום הזיכרון. כולו התנדבות! שם הפרוייקט הקשבה לתקומה הרעיון הוא הקשבה והוקרה ללוחמים מדור תש”ח ועד היום. ב-30.4 בשעה 21:00 אחרי הטקסים נפגשים בסלונים ברחבי הארץ עם לוחמים בכדי להקשיב לסיפורים האישיים ולהתחבר ליום הזיכרון דרך הלב. הפרוייקט יצא לדרך שנה שעברה והוא מרגש ונוגע. ואם זה היה תלוי בי, הקשבה היתה שלד בלימודי הסיפרות בבתי הספר!

יום חמישי שעבר אני עומד בתור בקפה ארומה בקניון 7 כוכבים. לפניי עומדת בחורה צעירה. המוכר מביט בה ואני בו. לפתע שמתי לב שהוא מהופנט, הבטתי בסקרנות במחזה. לבסוף (לצערו…) היא הזמינה והלכה והוא המשיך לבהות… הגיע תורי ורציתי להזמין אבל הוא בוהה! קל היה להבחין שהדופק ולחץ הדם שלו היו גבוהים, גבוהים מאוד.כאן אולי ניתן היה לצפות שהוא יבקש ממישהו להחליף אותו והוא יילך וינסה לעשות משהו. הוא נשאר במקומו.ושוב, אני מחכה ומחכה ואז ניפנפתי לו עם הידיים, “היי אמרתי-חייכתי, אפשר?” לקחו עוד כמה שניות הוא חזר אלי (מאוכזב משהו, אני לא נראה כמוה…).כמה רציתי לתפוס אותו ולומר לו: “זוז”, לך תעשה משהו! תשאל אם הכל בסדר? תברר אם היא מגיעה לכאן בדרך כלל? תנסה משהו!

הצבת מטרות 🎯 להצלחה 😃 לכולנו יש רצונות, חלומות. להתקבל למקום כלשהוא, להוריד במשקל, להצליח בלימודים, להוציא ספר, להיות בריאים, למצוא זוגיות או לשפר את מערכות היחסים וגם לעבור את חג הפסח בשלום… דרך מעולה שמסייעת בכך היא שיטת הצבת מטרות! אותה פיתח בנדורה ב-1960. 21.1.2016 שעה 10:00 אחרי שבועות קשים של חולי בבית (בידיעת הרופא) אימי דוחקת בי לבצע בדיקות דם ומצילה בכך את חיי! אני ממהר לעשות (לא אומרים לא לאמא…) ובשעה 13:10 הרופא שלי מתקשר (אירוע חריג) ☎ ובקול דרמטי אומר לי: “יובל אתה באי ספיקת כליות, טוס למיון” אני מנסה לקלוט. מקשיב, עונה לו שהבנתי. סוגר את הטלפון. הדופק ולחץ הדם עולים. אני במצב חירום. בראש שלי רצות מחשבות במהירות: לראשונה בחיי אני בסיטואציה כזו.

“הוא עובד כמו סוס”, “הוא לא ישן”, “הוא עובד מסביב לשעון”, “הוא לא רואה בית” (ואת הילדים…), משום מה כל אלה זוכים להערכה! טעות גדולה! לאחרונה פורסם בעיתון “דה מארקר” טבלה ובה ישראל “מככבת” בראש מדינות ה-OECD במספר שעות העבודה בשבוע ו..בתחתית הרשימה מבחינת תפוקות…באחת הפעמים שיצאתי הביתה בהסעות מבסיס תל-נוף, ישבתי ליד טייס יסעור ודיברנו. הוא אמר לי שמפקד הטייסת אוסר על הטייסים להישאר בטייסת מעבר לשעה 17:00 ודוחק בהם לנסוע הביתה, לנקות את הראש בכדי להגיע רעננים למחרת. מפקד חכם מאוד שמקבל טייסים רעננים ואנרגטים! בכדי להצליח יש לעבוד חכם! לעבוד מיקצועי! לשים גז דווקא על נקודות החוזק שלך ולא ליפול בפח ולהשקיע גם במה שאתה חלש. תן לאחרים לעבוד על הנקודות החלשות שלך ושפר את עצמך בדברים בהם יש לך תשוקה וחוזקות! הפילוסוף הגרמני הדגול עמנואל קאנט הודה ב-1760 לדייוויד יוּם, הפילוסוף הסקוטי, על כך ש: awakening him from “dogmatic slumber” (“תודה שהערת אותי מהחשיבה הדוגמטית שלי”).

פברואר 2004 הטלפון מצלצל. אני עונה. “אפשר לדבר עם יובל?” זה אני – אני אומר ותוך כדי כך מתחיל לזהות את הקול אבל לא מאמין, זה לא יכול להיות. והאישה מהצד השני עונה: “זו שושנה דמארי. רציתי להודות לך על המכתב שכתבת לי. הוא חימם את ליבי”. המשכנו לדבר עם קצת וסיימנו. הנחתי את הטלפון נרגש, וואהו! לכל אחד מאיתנו יש אנשים יקרים וחשובים שאם יילכו לעולמם נבכה עליהם וגם נצטער שלא הספקנו לומר להם בעודם בחיים, מה אנחנו חושבים עליהם. פירגון והכרת הטוב הם דברים שכמו הומור – רובנו בטוחים שיש לנו ואין לאחרים…