שישי לנפש #יובל עילם

ד”ר ב. רופא-מנתח פלסטי מוכשר. עשה את המסלול הרגיל של רופא: 7 שנות לימודים בסיסיים ואז התמחות בת 6 שנים ואז באופן טבעי לנסות למצוא משרה בבית חולים ולבנות עוד עשר שנים את שמו ובמקביל להתפרנס בקליניקה פרטית. ד”ר ב. החל לעבוד ולהתמודד לא רק עם עומס השעות אלא גם עם הפוליטיקות והתככים. מדובר בגבר אמיץ מאוד שגם הוכיח זאת בשירותו הצבאי אלא שכאן מדובר במסלול הקלאסי של כל רופא – מסלול שבו הולכים רוב הרופאים בתחומו. החלטה לא פשוטה אבל הוא החליט לעזוב את המסלול ה”קלאסי”, להאמין בעצמו ולפתוח בגיל צעיר מאוד קליניקה פרטית! אחרי זמן קצר ההחלטה התבררה כנכונה והוא הצליח מאוד ואז גם החליט לשלב את הרפואה הציבורית במינון מתאים ונכון.

שנת 1992. אלוף משנה ישראל אסף מפקד הגדנ”ע מגיע אל משרדי ומציע לי לחזור לשירות קבע בדרגת סא”ל ולהיות אחראי על פרוייקט ארצי של הכנה לצה”ל. הצעה מאוד מחמיאה ומפרגנת. ישראל היה בעברו לוחם בשייטת 13 וענד על חולצתו את סמל היחידה: כנפי העטלף. שאלתי אותו: 1. האם זה אומר שעליי לסגור את הפרוייקט שהקמתי? 2. האם ניתן להפוך את שייטת 13 האיכותית והקטנה למקום ענק ולשמור על האיכות? הוא ענה לי על שתי השאלות: 1. כן 2. לא. הודיתי לו מקרב לב אך נאלצתי לסרב. התשוקה שלי היא לגרום לאנשים ובעיקר לבני נוער לגלות את העוצמה שבהם וכפי שאני מגדיר את עיסוקי: “מלטש יהלומים!”

לואי ה-11, “מלך עכביש” שלט בצרפת בין 1463-1483 ונחשב לאחד המלכים החכמים באירופה בכל הזמנים. השיג הישגים מדהימים וצרפת פרחה בזמנו. בואו נפתח סוגריים רגע. השבוע נאם אהוד ברק והביע את דעתו על המצב. שמתי לב לתגובות, רבים דחו את דבריו ולא התייחסו לתוכנם אלא לכך שהם לא אוהבים (לשון המעטה) את ברק. אין רבים שיחלקו על כך שברק בעל ניסיון וידע רב. איך לואי 11 היה מקבל החלטות? קודם כל הוא היה אוסף ידע רב ככל האפשר. הוא הפעיל רשת ריגול מדהימה וידע הכל על כל יריביו ואויביו. אחד הדברים שלואי 11 עשה זה להקשיב לכל אחד! באחת הפעמים הלך לבית הכלא לפגוש פושע שהיה כלוא אך בעל ידע רב בנושא שעניין את לואי. קבלת החלטות טובות מחייבת לוותר על האגו וגם לחשוב בצורה עניינית. אם הפושע יכול לתרום לי אז בגלל שהוא עבר על החוק אני לא אקשיב למומחיות שלו? לו היה בהנהגה שלנו כיום, לואי 11 היה מקשיב היטב לאהוד ברק, אהוד אולמרט ואחרים ולוקח את דעתם בחשבון!

לפני כשבוע שוחחתי עם אחד החניכים שלי בשם “ארז” (שם בדוי). הוא סימס לי שקשה לו ושהוא במצוקה. הרמתי אליו טלפון. אני מקשיב לו כמה דקות, הוא מספר שקצת קשה לו: ציונים, פרידות ועוד. אני מקשיב לו, מכיל ואז אני שואל אותו: תגיד, לאן אתה רוצה להגיע בצבא? מה אתה רוצה לעשות? הוא עונה לי: “אני רוצה להיות לוחם ביחידה מובחרת”. ואז אני אומר לו: ארז, אני אוהב אותך, אתה יודע שאני אוהב אותך. אני מדבר איתך כעת בשעה 16:20 (קצת אחרי שליחת “שישי לנפש”) בשעה הקדושה שלי בשבוע. היו לנו לא מעט שעות שיחה לאורך השנה. אפשר לומר לך את האמת? הוא ענה: “כן”. אמרתי לו: אתה לא רוצה להגיע ליחידה מובחרת, יותר מזה אני אגיד לך: אתה גם לא מתאים להיות לוחם. הוא היה בהלם ובשוק ושאל “למה?” אמרתי לו: נורא פשוט, אני לא רואה אותך! לא אותך באימונים, בשיחות, בפעילויות! למה למשל לא הגעת לאימון הבוקר? היה אימון ב-8 בבוקר. הוא עונה לי: “היה לי שיעור נהיגה”.

“כשעליתי לכיתה י’, מצאתי בבית הספר על הרצפה פלייר של יובל עילם, הרמתי אותו והוא סיקרן אותי. הרמתי טלפון ויובל ענה לי. הוא סיפר לי שהפעילות מתקיימת בהרצליה והזמין אותי לאימון ניסיון. הגעתי ונשארתי שלוש שנים וחצי עד הגיוס. התקבלתי לשייטת, סיימתי מסלול והיום אני קצין קבע ביחידה!” אגב, הילד שיצר איתי קשר שמע את הסיפור והבין. הבין שאם באמת רוצים – לא מספרים סיפורים אלא עושים!!! שאם הוא מדבר על מרחק אז כנראה שהוא לא באמת רוצה.

לפני שבועיים סיפרתי לתלמידי כיתות ה’, ו’ בבי”ס ברנדייס בהרצליה על הצבת מטרות. סיפרתי להם שכשהייתי בגילם הייתי ספורטאי טוב אבל צנום ורזה. רציתי גוף כמו של גדעון שהיה בכיתתי והיה שרירי ומרשים מאוד. שאלתי אותו “איך הגעת לזה?” וה”סוד” היה פשוט: “שכיבות סמיכה, עליות מתח ובטן”. התחלתי לעבוד ואחרי שנה התחלתי לראות תוצאות! זה היה לפני 42 שנים. מאז אני ממשיך. אחרי שהגעתי לתוצאות שאל אותי עמית חבר שלי, “יובל, מאיפה השרירים?” עניתי את מה שגדעון אמר לי: “שכיבות סמיכה, עליות מתח ובטן”. אחרי שבוע הוא בא והתלונן שלמרות שעבד הוא לא רואה תוצאות…

דור היה חניך שלי שחלם להתקבל לשייטת 13. התאמן קשה, הגיע לגיבוש בתחילת י”ב והתקבל! רגע שיא! חבריו החלו לקרוא לו “שייט”. הוא “תפר חליפות”, האמין שהוא כבר לוחם בשייטת, נח על זרי הדפנה ושכח שלפניו מסלול מאתגר של שנה וחצי.ניסינו להסביר לו שזו לא הגישה והוא טועה אך לשווא. נפילת המתח שלו הייתה טוטאלית. כל הסבר נדחה על ידו בתירוצים שונים. שנה לאחר מכן הוא התגייס לשייטת במצב פיזי ומנטלי ירוד והודח לצערו מייד אחרי הטירונות.

הספר המדהים שנתת לי: “ימי שלישי עם מורי”, ספר ארוך פי 2 מהקודם וסיימתי אותו בשליש מהזמן. איכשהו בין העבודה, החברים והבגרויות, כל הזמן רק חיפשתי זמן לקרוא את הספר שריתק אותי כל כך. ועכשיו בכזה מצב, אחרי כזה יום, במקום לקרוס וללכת לישון לצד חברה שלי, בחרתי להשקיע את הזמן בסיום הספר המדהים הזה שכל כך השתוקקתי לקרוא עוד חלק ממנו כל יום, ואחרי שלא בכיתי הרבה מאוד שנים, למדתי ממורי שלבכות זה בסדר ונשארתי בוכה בשקט בזמן שאני קורא על פגישתם האחרונה, מתמלא ברגשות וזכרונות ממות סבא שלי. הפעם האחרונה שבכיתי בחיי הייתה כשסבא שלי מת, לפני 3 שנים. ולפני זה כמות השנים שאגרתי את הדמעות בפנים גם כן מרשימה. נשארתי בוכה לעכל את כל התחושות והתובנות שקיבלתי בזכות הספר המדהים הזה ואני רוצה לומר לך שוב תודה על האכפתיות, ההשקעה והעזרה, כי לא הייתי מקבל את זה בלעדייך.”

אסף החליט שזה לא פייר, חיכה כמה שניות לספורטאי ונתן לו לחזור להוביל.בסיום הגיבוש ממלאים החניכים שאלון סוציומטרי שנועד לחוות דיעה אחד על השני. בסיירת מטכ”ל מייחסים לשאלון משקל רב משום שהחניכים רואים דברים שהמדריכים לא רואים. בין השאר הם רואים מי באמת בן אדם! בתום הגיבוש הספורטאי סיפר לאסף שהוא סימן אותו בשאלון הסוציומטרי כמתאים ביותר להיות לוחם ביחידה. אסף התקבל ועד היום משרת ביחידה.

אני תמיד מנסה להעשיר את יכולות החניכים ואחת הדרכים הייתה לימוד עקרונות הטיפוס שלמדתי ב-669 בסדרת צוקים. הנה מכתבו המתומצת של גלעד.“מה ענינים מר יובל. זוכר אותי? אני כרגע מטייל עם משפחתי בוייאטנם. אני ובני בן ה-10, החלטנו ללכת על יום מאתגר עם טיול לעומקה של מערה. זה היה שילוב של טיפוס קירות חלקלק ודילוג בין בולדרים עם פנסי ראש וקסדות בחושך מוחלט”.“בני פחד (ובצדק) אך לא היו הרבה ברירות אלא להמשיך ללכת. נזכרתי בך, לקחתי כמה דקות ועשיתי לו הרצאה על עקרונות הטיפוס ושלוש נקודות אחיזה שלמדתי אצלך בגיל 16 בשנת 1997”.“התאמנו על זה קצת ואז המשכנו ללכת כמו עכבישים, מוודאים שתמיד יהיו לנו שתי ידיים ורגל או שתי רגליים ויד.

תפוקה מול השקעה. מדינת ישראל מדורגת במקומות הראשונים בעולם בשעות עבודה אך במקום נמוך מאוד בתפוקות. האתוס הצבאי מדבר על כך שהמדד העיקרי להשקעה שלך הוא זמן! מפקדים בצבא עובדים משעה 5 בבוקר ועד אחרי חצות. התוצאה: עייפות רבה, תפוקות פחות טובות ושחיקה רבה! הדרך למנהיגות אישית ומצויינות עוברת דרך היכולת לנהל את הזמן שלך בצורה חכמה תוך התמודדות עם לחצים סביבתיים.

לפני 21 שנה בתום גיבוש סיירת מטכ”ל סיפר לי אורי שהיה חניך שלי (בתמונה המצורפת מתחת לאלונקה מקדימה בצד שמאל בהכנות לגיבוש), מה עבר עליו בגיבוש ועל אירוע מסויים שלדעתו הביא לכך שעבר בהצלחה!במהלך הגיבוש הקבוצה שלו נלקחה לטפס על קיר בגובה 3 מטרים. המשימה הייתה אישית ואף אחד לא הצליח. המדריך שלח את כולם להפסקה ואורי ביקש להמשיך לנסות שוב ושוב למרות שלא הצליח!אורי התקבל לסיירת מטכ”ל, סיים מסלול והיה למפקד צוות. אחת הסיבות לכך החלו מאותו “תרגיל קיר” בגיבוש: נחישות, נחישות, נחישות ובאימונים לפני שליטשו וחידדו את אותה תכונה חשובה.