שישי לנפש

ללמוד ולתרגל יצירתיות. קבלו סיפור טרי טרי. אתמול לפני השינה ילדיי הקטנים והמקסימים אמרו לי: “אבא, ספר לנו על המכשפה והמקל שלה”. רק שתבינו, מדובר בסיפור שהמצאתי פעם וכל פעם יש לו המשך. בזמן אמת עלי לרתק, להצחיק ולהשאיר אותם במתח והכל לאורך 10 דקות. זה מחייב אותי להתאמץ מאוד וזה נהדר! הבוקר קמתי וחשבתי איך בתוך המגבלות שהטילה הממשלה אפשר להפוך – ל+? ואז חשבתי על היהלומים שלי שגרים עד 10 ק”מ מהחוף. לרכוב על אופניים מותר? מותר! למה שלא ירכבו לחוף ויבצעו אימון כשאני מדריך אותם דרך הטלפון? הכל חוקי ומותר. מאיפה אופניים? טלפנתי למשפחה שיש לה עסק לטיולי אופניים שמושבת כעת ואמרתי להם: בואו תשכירו את האופניים לבני הנוער! אני מחכה לתשובה שלהם.

מלחמת יום הכיפורים. כשאנו בתוך מאבק בנגיף הקורונה אפשר גם להסתכל בפרופורציות לאיפה שהיינו בערב יום הכיפורים 1973 ולשאוב אמונה. במלחמת יום הכיפורים כמעט כל היחידות ספגו פגיעות קשות מאוד. חיל האוויר שזכה להצלחה מסחררת במבצע “מוקד” במלחמת ששת הימים חטף מכה קשה מאוד: “הטיל שכופף את כנף המטוס”. במוצאי שבת בשעה 20:00 עד 21:00 אני מזמין אתכם לשיחה עם יצחק ברזילי, טייס קרב שלחם בשתי המלחמות. יצחק יספר את סיפורו האישי תוך התמקדות במלחמת יום הכיפורים והחברים שאיבד.

תוצאות. שלשום תוך כדי נסיעה התקרבתי לכיוון החוף. ראיתי את ניב שמקפיד ומגיע אליי שלוש פעמים בשבוע מטבריה! יש לי מחוייבות אדירה אליו ואל כל אחד מבני הנוער הנפלאים שמגיעים אליי מכל הארץ. מחוייבות להם! לו הייתי מנהל את המרכז החינוכי שלי שהחל כעת את השנה ה-35 כפי שמנוהל משבר הקורונה כבר לא היה לי מרכז חינוכי!

סרטן בגשם! מרינה לנדה חולת סרטן מבית שמש, אישה צעירה וסגנית מיס ישראל לשנת 2018, ביקשה בפוסט שתזכה לראות גשם בפעם האחרונה לפני מותה. בחורה בשם רובי קראה ועשתה! ארגנה את שירותי הכבאות של בית שמש שהגיעו והמטירו עליה גשם מרגש עד מאוד! מדהים! מרינה מחזקת את הסיפתח של הספר הנפלא של טל בר: “החיים קצרים מכדי לקנות בננות ירוקות” ארנסט וולס. אז מתי אתם באים להנות מהשקיעה? ספטמבר אוקטובר מזמן לכם שקיעות מופלאות בים! ואם תגיעו בראשון וברביעי לחוף אכדיה תיפגשו אותי עם היהלומים המקסימים! 😃

בחצר הבית פני ההקרנה שוחחתי עם אישה יקרה שמסתבר שהכירה את משפחתי ובעיקר את אחי. היא שאלה אותי: “אתה בקשר עם אחיך?” “כמובן” השבתי. “זה לא ברור מאליו?” “לא”, היא ענתה. מה הקשר בין זה לכל הסיפור של הסרט? חכו קצת… הסרט מתאר את גיל דרך הכרות עם משפחתו הנפלאה, חבריו לצוות וקרוביו ומתאר בדרך מרתקת תהליך שתחילתו בכעס רב בינם לבין צוות הטיסה וסופו בפיוס בלתי נתפס לכאורה ו…טיסה משותפת במסוק לנקודת ההתרסקות.

אחד הדברים שהנחו אותי לאורך השנים היו לעשות שינויים והתאמות ולאחרונה במיוחד ברוח התקופה והקורונה. המציאות אילצה אותי לשנות את אופי הפעילות ואז נזכרתי בביקור המיוחד שלי לפני כשנה כשהוזמנתי על ידי עומרי, בוגר שלי שסיים קורס טייס לפני כחודשיים, לסיור בבית הספר לטיסה (הביס”ט). מה שהפליא אותי יותר מכל זה שבית הספר לטיסה מנוהל במידה רבה על ידי החניכים עצמם! במודל כזה יש חיסכון אדיר במשאבים והכי חשוב – בניית אחריות, מנהיגות ועצמאות בקרב דור הטייסים הבא. המחזור החדש שלי הוא כמספר המטוס האדיר של חיל האוויר F-35 (שמפקד הטייסת החדשה שלו הוא סא”ל נ. בוגר שלי) והחודשים האחרונים הבהירו לי שגם אצלי אפשר לעשות דגם של הביס”ט – לתת לנוער להוביל כשאני בתפקיד המבוגר האחראי שמפקח ומשגיח ומתערב איפה שצריך. כמו אצל ילדיי כך עם הנוער זה עובד אדיר! ותחשבו מה היה קורה אם היינו מאמצים את זה בבתי הספר? הכל היה משתנה!

להיות פראייר” ולא לבזבז אנרגיות. אהוד, אחד הבוגרים שלי וטייס קרב בכיר בחיל האוויר היה אומר, בין השאר, בהרצאות שלו מול היהלומים שלי: “אני אוהב להיות פראייר”, אני מעדיף להיות חכם בחיים מאשר להיות צודק. כשמישהו עוקף אותי על הכביש בפראות, אני לא מתחיל להאבק בו, אני משחרר אותו. חבל לבזבז אנרגיות שלא לצורך. כמה מאיתנו מקפידים על כך מדי יום? כמה פעמים אנחנו נלחמים, מתווכחים ומכלים אנרגיות תוך השקעת לחץ ועצבים? ועל שטויות! השבוע ביקרתי בחנות שבה נרכשה עבורי מתנה, רציתי להחליף במשהו אחר. מאחר וחלפו מספר חודשים (כולל סגר קורונה) הם החליטו שלא להחליף לי. מראש ראיתי בכך מבחן בשבילי. כשקיבלתי תשובה שלילית, חייכתי, אמרתי תודה ויצאתי.

אבי כהן ז”ל. כל חובב כדורגל זוכר את הכדורגלן המוכשר שהגיע לקבוצת הפאר ליברפול. לפני כעשר שנים (בגיל 54) הוא נפגע עם אופנועו ושכב ללא הכרה במשך תשעה ימים עד שנפטר. אם הייתה לו צוואה בה היה רשום שאחרי מותו יילקחו איברים מגופו לטובת הצלת אחרים, הייתה נמנעת סאגה שלמה שהתרחשה! לכתוב צוואה לדעתי זו לקחת אחריות על חייך! לשלוט בהם, להבין שחיינו קצרים ולכן גם חשוב לנצלם היטב אבל לא לעצום עיניים ולהבין שלמרות תוחלת החיים שעלתה סופנו ידוע מראש. האם לאנשים צעירים מגיל 18 אין זכות לבחור מה יהיה בלוויה שלהם? מה יהיה אחרי מותם? האם לצוות את אבריהם להצלת אחרים? אולי מסר לעולם, עשייה כלשהי? אולי לאפשר העמדת צאצאים בבנק הזרע?

הקצין הבכיר. מדי יום פונים אלי היהלומים הצעירים (החניכים שלי) ובני נוער מכל הארץ כשהם בדילמה לגבי אפשרויות הבחירה בשירות הצבאי ומה שיתאים להם. אמש שוחחתי עם אמא של בוגר שלי. לפני שנים הוא חטף כאפה רצינית והדחה מיחידה מובחרת. בזכות אותה הדחה נפתחה בפניו אופציה ששינתה את כל מסלול חייו! במקום הראשון הכל היה קשה, הוא הסתדר עם מפקדיו, היה בלחץ ולא היה מרוצה. במקום החדש הכל היה אחרת! שם הוא פרח. מאז הוא עושה חייל וזוכה להמון שבחים. הוא נמצא במקום הנכון ומבחינתו זו “הסערה המושלמת!” קצינים רבים שפורחים במערכת הצבאית אינם מצליחים באזרחות. הם לא מבינים למה והמקיפים אותם תוהים: “איך הוא היה כוכב כזה בצבא והנה כעת אצלנו הוא לא מוערך?” הסיבה היא שמשתנים רבים מהצבא אינם רלוונטים באזרחות. לכן יכול להיות גנרל מצליח שמתרסק באזרחות. המשבר הוא גדול וכרוך לא פעם בקושי נפשי.

פרופסור מרים בן פרץ. כלת פרס ישראל לחקר החינוך הייתה המורה שלי בתואר השני לחינוך באוניברסיטת חיפה. לפני כשבועיים ב-15.7.20 הלכה לעולמה בגיל 93. מעבר להישגיה האקדמיים, סיפורה האישי מרתק. מדי שישי אני קורא את כל עיתוני סוף השבוע, ובשישי האחרון בעיתון הארץ בטור “אחרי מות” כתב עליה עופר אדרת. היא נולדה ב-1927 בגרמניה, למדה ב”ריאלי” בחיפה, התחתנה בגיל 19 בשנת 1946 (גיל שכיח אז לנישואין) ליוסף קופלר, “יופ”. “יופ” היה סטודנט אך גוייס לטובת “מחלקת ההר”, אנשי הל”ה, 35 אנשים מדהימים מטובי בניה של המדינה שהורכבו מ-20 אנשי פלמ”ח ו-15 אנשי חי”ש, ביניהם סטודנטים מבריקים למדעים. הם נשלחו ב-15.1.48 לסייע לנצורים בגוש עציון ובדרך נטבחו כולם. מכה קשה מאוד ליישוב שבדרך (שמנה אז כ-600,000 איש ואישה).

עברנו את פרעה. מאיר אריאל ז”ל זכה להוקרה והכרה בעיקר אחרי מותו. הוא כתב והלחין את: “עברנו את פרעה – נעבור גם את זה”! ושרה שורר היקרה ז”ל אותה זכיתי להכיר לאורך 45 שנה הייתה בוודאי מסכימה עם הפזמון. עכשיו רק נותר שנשיר כולנו עם מאיר אריאל המופלא: “…ועכשיו אני תקוע בזמן החדיש, ולמען האמת אני די אדיש. המצב אומנם ביש אך איני מרגיש, אין לי לב לכל החומר שהמרקע מגיש. ושלטון העם שוב יורד אל הכביש – ואני מתבזה… אבל עברנו את פרעה, נעבור גם את זה”. https://youtu.be/nquOHxI_xCE שבוע 180 זה ח”י כפול עשר! 💪💪💪

ד”ר גיל יוסף שחר מסביר במאמר המצורף שמחקרים חדשים מראים שלויטמין D, מעבר להגברת ספיגת סידן מהמעיים, יש תפקיד קריטי וחיוני בתפקוד ובאיזון מערכת החיסון. ויטמין D הוא ויטמין שהגוף יודע לייצר בעצמו, אלא שרוב רובם של האנשים בחברה המערבית לא נחשפים מספיק לשמש. לרוב האוכלוסייה יש רמות נמוכות מאוד של ויטמין D משום שאנחנו עובדים בחללים סגורים ולכן חסר לנו ויטמין D. מתברר שאנחנו זקוקים לפי עשרה מהכמות המומלצת! קראו במאמר הבא: https://www.rambam-medicine.org.il/category/d-vitamin-effective-dosage אגב, אישית אני יודע לפי בדיקות הדם שחסר לי ויטמין D ולכן אני לוקח תוספת משמעותית. האם אתם יודעים מה המצב אצלכם? יוועצו עם הרופא/ה שלכם! מאחל לכולם בריאות וסופ”ש טוב ונעים.