שישי לנפש #יובל עילם

השראה מטרומפלדור ועד ניר פורז. פרופסור מיקי בר זהר כתב את ספר המופת, ובו ביקש מדמויות בולטות במדינה לספר על דמויות מופת בהיסטוריה של המדינה. בין הדמויות: טרומפלדור, חנה סנש, אלכסנדר זייד והאחרון שבהם – ניר פורז. למה זה חשוב? למה אני שואל את היהלומים שלי במהלך האימונים שאלות טריוויה על דמויות כאלה ואחרות? לא רק משום שאני חובב היסטוריה ומאמין באמרתו של יגאל אלון: “עם שאינו יודע את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל.”.

“פרי הפתל”, מתוך סיפורי זן, הוצאת מודן, מאת יעקב רז: “איש ברח מדוב טורף, הגיע אל שפת צוק והחל לרדת בו. הביט למטה, וראה נמר רעב. הוא נאחז בגפן שצמחה מתוך הסלע. למעלה דוב, למטה נמר, והוא תלוי באמצע. שני עכברים לבנים החלו מכרסמים את הגפן. הוא ראה לצידו שיח פתל, שלח יד, והחל לאכול מפרי הפתל. כמה טעים היה הפרי!”. החיים קצרים (את זה מבינים בעיקר כשמתבגרים), הזמן היחיד שבו אנו נמצאים הוא זמן הווה (באנגלית – מתנה :)) ולכן עלינו להיות בו!

שייטת 13 וסיירת מטכ”ל. בכנס אירחתי בוגרים מדהימים שלי משייטת 13, מהימ”מ, משלדג ומסיירת מטכ”ל. אלפי בוגרים שלי שירתו ומשרתים ביחידות האלה. מה המשותף ביניהם? בין היתר השירות הצבאי הקשוח, שכרוך בהרבה סבל. אבל מה הייתה המוטיבציה שלהם? וואו! זו שאלה מרתקת עם תשובה שהיא לא חד-משמעית. עומרי מהשייטת סיפר על הקשיים שלו, על הכישלונות האינסופיים ועל הרצון שלו ללכת לשייטת משום שזה הדבר הכי קשה שיש עבורו. דרור הגיע לימ”מ מסיבות אחרות, אמיר הלך לשלדג משום שרצה להמשיך את דרכו של אביו, וירון וליאור הגיעו לסיירת מטכ”ל מסיבות אחרות.

מארק נובל כמשל. במשחק האחרון בליגה האנגלית של רונאלדו ושל מנצ’סטר יונייטד, הם שיחקו מול קבוצת ווסטהאם הלונדונית. רונאלדו שוב הבקיע אבל הסיפור על הסתגלות נוגע דווקא לשחקן ווסטהאם, מארק נובל. מנצ’סטר הובילה 2-1 ואז בדקה ה-90 נפסק פנדל לזכות ווסטהאם. מארק נובל בועט פנדלים מעולה, הבקיע 34 מתוך 38 פנדלים שבעט בליגה האנגלית, מקום רביעי בהיסטוריה של הליגה. הוא הלך לבעוט והחטיא. מנצ’סטר יוניטד ניצחה, אבל למה נובל החטיא? הוא נכנס למשחק שתי דקות קודם והיה קר פיזית ומנטלית.

דרור לדעת לקום אחרי הנפילה דרור היה אצלי במחזור ה-7. שנת 1993. עבר יום סיירות והתקבל לגיבוש של סיירת של מטכ”ל. חלק מהאימונים התקיימו בשטח הגיבוש: החולות והדיונות של וינגייט. אימונים קשים מאוד שבהם בין השאר הם התחלקו לזוגות שסחבו אחד את השני “שק קמח” בעליה המפרכת של “אסון הטבע”. דרור היה יחד עם אודי. שני אנשים גדולים וחזקים. הגיבוש המפרך הסתיים ביום חמישי.

הפסנתר מודל 2021. איך יוצאים מ”הכלא” הפנימי שלנו? התשובה: לנסות לחשוב ולפעול אחרת. המשל הוא סיפור הפסנתר, אך הנמשל הוא לכל אחד מאיתנו ובכל תחום בחיים! לפני שבוע סיפרתי על הפסנתר שחוזר לביתי לאחר 30 שנות שקט. כאמור, בעבר ניסיתי ללמוד נגינת פסנתר עם מורה נהדרת ולא התמדתי. בפעם הקודמת שניסיתי ללמוד בשנת 1990, הייתי רווק, לא היה אינטרנט ולא היה בכלל טלפון נייד, שלא לדבר על סמרטפון. אז השבוע ביום ראשון הגיע הפסנתר לדירה. ביום שני שאלתי את עצמי: “מה אני עושה הפעם אחרת?”. בהשראת אלברט איינשטיין וההגדרה שלו לאי שפיות: “חזרה על אותה פעולה שוב ושוב במטרה להגיע לתוצאה אחרת”.

שנה 36. ביום רביעי פתחתי את השנה ה-36 שלי במרכז החינוכי שהקמתי ב-1986, היה מרגש ומפעים לראות ים של בני נוער. את יותם, הראל, אמיר וחבריהם מצור הדסה ליד ירושלים, בר מחיפה, גיא, איתמר ורועי מקיבוץ להב בנגב, ועוד רבים וטובים מכל הארץ. בני נוער מדהימים שמגיעים שלוש פעמים בשבוע מכל הארץ להרצליה. אחד הנושאים המרכזיים בתוכנית הלימודים שלנו עוסק בהצלחה בצבא ובחיים. בתוך זה, בולט העיסוק בהתמודדות עם כישלונות ועם אכזבות. אחד הדברים המשותפים לכל הבוגרים ולכל הבוגרות שלי הוא הכרות והפנמה חזקה של המשפט “תהילתינו…”.

למה מי זה מייקל? ביום שלישי עברתי דרך חנות הצעצועים והספרים “צומת ספרים”. הופתעתי לראות ספר חדש של האלוף (במיל’) אליעזר שקדי, מפקד חיל האוויר לשעבר. ראיתי את שם הספר: “למה מי זה מייקל?” בהוצאת “ידיעות ספרים”. חייכתי לעצמי (אני מכיר היטב את הסיפור) ומיהרתי לרכוש את הספר הנפלא ולקרוא אותו. מומלץ בחום! שקדי הוא בנוסף לכל תאריו גם מספר סיפורים נהדר. יצא לי לארח אותו במרכז לפני כשנה ולטעום מסיפוריו.

דאגות, כישלונות והתמודדות. במסגרת שיעור ספרות (ובעתיד אולי במסגרת השיעור: הצלחה בחיים) היה נהדר אם מערכת החינוך הייתה מאפשרת לנוער לדבר ולרכוש כלים להתמודדות עם דאגות ועם כישלונות. “שיר אהבה לים”, שכתב רפאל אליעז בלחן סשה ארגוב, הוא בעיניי שיר מקסים לנושא שעליו דיברתי. רבים מאיתנו הגברים מחפשים פתרונות מיידיים, אבל במקום אנו יכולים לנשום, להירגע ואז למצוא פתרון יותר שקול מאשר הפתרון המיידי. לדעתי “שיר אהבה לים” יכול להיות שיר עידוד ותמיכה נפלא: “אם עוד החושך רב ואין כוכב לי ואם הים גועש, על תורן ספינתי הדליקי, אמא, שושנה של אש.

434 בפסיכומטרי. דמיינו לכם ילד שאין לו תעודת בגרות ואינו פוגע במתמטיקה אך טוב בכדורגל. האם מערכת החינוך יכולה להתגאות בילד כזה? מה המורים יכולים להגיד לילד כזה שלפי המדדים המקובלים, לא אמור להצליח בחייו? עוד שבועיים נפתחת לה שנת לימודים חדשה עם למעלה משני מיליון תלמידים. כל אחד ואחת מהם עולם ומלואו. רוביק דנילוביץ’ היה פעם אחד מהם. הוא לא היה אמור להצליח בחייו משום שהמערכת תייגה אותו ככישלון, מאחר שמתמטיקה ומספרים לא היו הצד החזק שלו.

אדי ג’אקו. השבוע נכנסתי לחנות סטימצקי עם ילדיי. יש לי חולשה לחנויות ספרים. עיניי שוטטו על דוכני הספרים ונתקלו בספר: “האיש הכי מאושר בעולם”. מייד הרמתי את הספר (הוצאת תכלת) וראיתי את שם הסופר: אדי ג’אקו. מי האיש? פעם ראשונה שאני נתקל בשם. דפדפתי קצת ואמרתי לעצמי: פרגן לעצמך. הבטתי במחיר 94 ש”ח וראיתי מבצע: הספר השני ב-50%. חייכתי לעצמי. האם לחפש עוד ספר ולשלם על העסקה 140 ש”ח סך הכל? האם לרכוש רק את הספר הזה שהוא למען האמת די קטן (192 עמודים)? חייכתי שוב ואמרתי לעצמי: אם הספר הזה יתרום לך, אפילו רק יחזק בך תובנה אחת בנוגע לאושר, אין זה שווה 94 ש”ח? ברור שכן. קניתי.

שון קונרי. בסרט המקסים “למצוא את פורסטר”, משחק קונרי בתפקיד סופר זקן שמנחה נער מהברונקס לגבי כתיבה וגם לגבי חוכמת חיים. בסצנה מקסימה הוא נותן לו את ספרו הנדיר מהמהדורה הראשונה והנדירה עם חתימתו. הנער הנדהם מופתע ואז אומר קונרי לנער: “הדרך לליבה של בחורה היא”: “Unexpected gift in an unexpected time”.