שישי לנפש #יובל עילם

לפני כשבוע הלך לעולמו המשורר נתן זך. יהי זכרו ברוך. בחרתי להעלות לדף בפייסבוק שאני מנהל לזכרו של ניר פורז ז”ל (אתם מוזמנים לתת לייק: In memory of nir poraz) את אחד השירים הנפלאים של נתן זך שהיה אהוב על ניר פורז: “כולנו זקוקים לחסד”. אני ממליץ לכם לעצור דקה, להביט במילים, לחשוב עליהן ורק אז להקשיב לביצוע של נורית גלרון:

שהייתי בכיתה י”ב וחיפשתי להכיר בחורה כמעט והתייאשתי. ואז אחי עופר אמר לי: “לך לריקודי עם באוניברסיטה”. סירבתי! “אז תישאר לבד” הוא ענה לי. עבר שבוע ואז אמרתי לו: “אני מוכן ללכת אם תבוא איתי!”. “אתה הולך לבד” הוא ענה לי. התבאסתי וחשבתי לוותר אבל אז אמרתי: “יאללה! אתה הולך!” וכך היה ובזכות זה פגשתי את משה תלם המרקיד המושבניק! ועם הרומן עם ריקודי העם החלו גם רומנים חדשים וחוויות נהדרות!

קשה לך? תעזור לאחר! לאורך השנים אני אומר ליהלומים (החניכים שלי) כשקשה להם, אחד הדברים שיסייעו להם הוא: לעזור לאחר! מה אומר המדע על נתינה והתנדבות? חיפשתי בגוגל את המילים נתינה ואריכות חיים והנה מתוך מאמר מרתק באתר “מהות החיים”: מחקר מצא שאנשים עם סרטן או כאב כרוני ש’ייעצו’ לבעלי מצב זהה חוו שיפור ברמות הדיכאון והמצוקה ואפילו חשו פחות מוגבלים עקב מצבם. גם טיפול בבעלי חיים ואפילו בצמחים משרת מטרות דומות. מחקר שפורסם בכתב העת Psychology Aging, מצא שהתנדבות בת 4 שעות בשבוע שיפרה את לחץ הדם בקרב גילאי 50 ומעלה והפחיתה סיכוי ליתר לחץ דם ב-40% לעומת מי שלא התנדבו. חוקרים מאוניברסיטת באפלו מצאו קורלציה (קשר) בין נתינה לסיכון מופחת למוות מוקדם, בעיקר בשל צמצום הסטרס שנתינה מביאה בעקבותיה. מחקר אחר מצא שאנשים המתנדבים על בסיס קבוע כלשהו חיים יותר.

“בצרה קראת ואחלצך”. א. ביום ראשון חזרנו לאימונים במתכונת מיוחדת ובהתאם להנחיות ואפילו מחמירים ושומרים על ריחוק של שלושה מטרים. היהלומים הגיעו לאימון כשראשי צוותים וחוליות שקיבלו ולמדו את מערך האימון מראש, מעבירים את האימון עצמאית. אני בשטח רק למקרה חירום. אחרי חצי שעה כשאני מסייר על החוף אני רואה לפתע את אחת החוליות בראשותו של הראל שכללה את רועי, יונתן, לידור, עידן ובר סביב ילד. שאלתי מה קורה? התברר שלפני דקה הם חילצו את הילד מהמים לאחר שהחל לטבוע! הם התאמנו ואדם מבוגר הסב את תשומת ליבם לאותו ילד בן 9 בשם דניאל.

הגבר הזה שצוהל כמו ילד הוא אחד הלוחמים והמפקדים הקשוחים והנועזים בתולדות צה”ל. רק ארבע שנים קודם לכן הוא פיקד במלחמת יום הכיפורים בהצלחה מירבית על גדוד 202 של הצנחנים בקרב מפואר בואדי מבעוק בסיני. שנתיים לאחר הניצחון על צסק”א הוא היה מפקד חטיבת הצנחנים ולימים אלוף בצה”ל – דורון רובין ז”ל. לסיכום: ראשית, טל אמר שאנחנו במפה! חשוב לזכור שפיזית נשארנו על המפה בזכות כל הלוחמים, המפקדים והחיילים שנלחמו ושהקריבו את חייהם למען כולנו! אנו חייבים את ההישרדות לאלופים במיל’ יצחק בריק, דורון רובין ז”ל ולכל חבריהם. שנית, כשכתבתי על הסיני והפרח ועל בשביל מה לחיות חשוב לזכור ולהוקיר, בפרט בתקופה מאתגרת זו, את כל עולם התרבות והספורט! הספורטאים, המאמנים, האומנים – כל מי שעולה על במה ונותן לנו את ה”בשביל מה לחיות!”.

להיכשל שוב ושוב בדרך להצלחה. ביום שני אירחנו בבית הספר לחיים את הסופר טל בר שספרו המצליח “שירת הברבור” (הוצאת ידיעות ספרים) הוא רב מכר. טל סיפר לנוער על הכישלונות שבהן הייתה זרועה דרכו להצלחה, על המיונים לצבא שבהם לא קיבל מה שרצה ועל ההתמודדויות המאתגרות בהמשך הדרך. השראה לכולנו על כך ש”המעז מנצח” אבל רק אם הוא מסוגל להתמיד ולנסות שוב ושוב! נחישות והתמדה. אז מה משותף לכל ששת האורחים המופלאים שאירחנו השבוע?

ללמוד ולתרגל יצירתיות. קבלו סיפור טרי טרי. אתמול לפני השינה ילדיי הקטנים והמקסימים אמרו לי: “אבא, ספר לנו על המכשפה והמקל שלה”. רק שתבינו, מדובר בסיפור שהמצאתי פעם וכל פעם יש לו המשך. בזמן אמת עלי לרתק, להצחיק ולהשאיר אותם במתח והכל לאורך 10 דקות. זה מחייב אותי להתאמץ מאוד וזה נהדר! הבוקר קמתי וחשבתי איך בתוך המגבלות שהטילה הממשלה אפשר להפוך – ל+? ואז חשבתי על היהלומים שלי שגרים עד 10 ק”מ מהחוף. לרכוב על אופניים מותר? מותר! למה שלא ירכבו לחוף ויבצעו אימון כשאני מדריך אותם דרך הטלפון? הכל חוקי ומותר. מאיפה אופניים? טלפנתי למשפחה שיש לה עסק לטיולי אופניים שמושבת כעת ואמרתי להם: בואו תשכירו את האופניים לבני הנוער! אני מחכה לתשובה שלהם.

מלחמת יום הכיפורים. כשאנו בתוך מאבק בנגיף הקורונה אפשר גם להסתכל בפרופורציות לאיפה שהיינו בערב יום הכיפורים 1973 ולשאוב אמונה. במלחמת יום הכיפורים כמעט כל היחידות ספגו פגיעות קשות מאוד. חיל האוויר שזכה להצלחה מסחררת במבצע “מוקד” במלחמת ששת הימים חטף מכה קשה מאוד: “הטיל שכופף את כנף המטוס”. במוצאי שבת בשעה 20:00 עד 21:00 אני מזמין אתכם לשיחה עם יצחק ברזילי, טייס קרב שלחם בשתי המלחמות. יצחק יספר את סיפורו האישי תוך התמקדות במלחמת יום הכיפורים והחברים שאיבד.

תוצאות. שלשום תוך כדי נסיעה התקרבתי לכיוון החוף. ראיתי את ניב שמקפיד ומגיע אליי שלוש פעמים בשבוע מטבריה! יש לי מחוייבות אדירה אליו ואל כל אחד מבני הנוער הנפלאים שמגיעים אליי מכל הארץ. מחוייבות להם! לו הייתי מנהל את המרכז החינוכי שלי שהחל כעת את השנה ה-35 כפי שמנוהל משבר הקורונה כבר לא היה לי מרכז חינוכי!

סרטן בגשם! מרינה לנדה חולת סרטן מבית שמש, אישה צעירה וסגנית מיס ישראל לשנת 2018, ביקשה בפוסט שתזכה לראות גשם בפעם האחרונה לפני מותה. בחורה בשם רובי קראה ועשתה! ארגנה את שירותי הכבאות של בית שמש שהגיעו והמטירו עליה גשם מרגש עד מאוד! מדהים! מרינה מחזקת את הסיפתח של הספר הנפלא של טל בר: “החיים קצרים מכדי לקנות בננות ירוקות” ארנסט וולס. אז מתי אתם באים להנות מהשקיעה? ספטמבר אוקטובר מזמן לכם שקיעות מופלאות בים! ואם תגיעו בראשון וברביעי לחוף אכדיה תיפגשו אותי עם היהלומים המקסימים! 😃

בחצר הבית פני ההקרנה שוחחתי עם אישה יקרה שמסתבר שהכירה את משפחתי ובעיקר את אחי. היא שאלה אותי: “אתה בקשר עם אחיך?” “כמובן” השבתי. “זה לא ברור מאליו?” “לא”, היא ענתה. מה הקשר בין זה לכל הסיפור של הסרט? חכו קצת… הסרט מתאר את גיל דרך הכרות עם משפחתו הנפלאה, חבריו לצוות וקרוביו ומתאר בדרך מרתקת תהליך שתחילתו בכעס רב בינם לבין צוות הטיסה וסופו בפיוס בלתי נתפס לכאורה ו…טיסה משותפת במסוק לנקודת ההתרסקות.

אחד הדברים שהנחו אותי לאורך השנים היו לעשות שינויים והתאמות ולאחרונה במיוחד ברוח התקופה והקורונה. המציאות אילצה אותי לשנות את אופי הפעילות ואז נזכרתי בביקור המיוחד שלי לפני כשנה כשהוזמנתי על ידי עומרי, בוגר שלי שסיים קורס טייס לפני כחודשיים, לסיור בבית הספר לטיסה (הביס”ט). מה שהפליא אותי יותר מכל זה שבית הספר לטיסה מנוהל במידה רבה על ידי החניכים עצמם! במודל כזה יש חיסכון אדיר במשאבים והכי חשוב – בניית אחריות, מנהיגות ועצמאות בקרב דור הטייסים הבא. המחזור החדש שלי הוא כמספר המטוס האדיר של חיל האוויר F-35 (שמפקד הטייסת החדשה שלו הוא סא”ל נ. בוגר שלי) והחודשים האחרונים הבהירו לי שגם אצלי אפשר לעשות דגם של הביס”ט – לתת לנוער להוביל כשאני בתפקיד המבוגר האחראי שמפקח ומשגיח ומתערב איפה שצריך. כמו אצל ילדיי כך עם הנוער זה עובד אדיר! ותחשבו מה היה קורה אם היינו מאמצים את זה בבתי הספר? הכל היה משתנה!