שישי לנפש

3000 מכשולים בתחרויות אתלטיקה ישנם שני מירוצים שהם לכאורה דומים: ריצת 3000 מטר וריצת 3000 מטר מכשולים. אנשי מקצוע יודעים לומר שמדובר בשתי ריצות שונות לחלוטין. אומנם מרכיב הסבולת לב-ריאה דומיננטי בשתי הריצות ובכל זאת קיים שוני רב. ריצת 3000 מטר זו הריצה הרגילה בה הדופק נשמר די קבוע כל הריצה עד לפיניש בסיום. 3000 מטר מכשולים לעומת זאת היא כמו תקופת החגים, רצים קצת ואז מכשול, שוב רצים והפעם מכשול מים מאתגר. ריצות כאלה “משגעות” את הגוף ששואף להומיאוסתזיס כלומר לאיזון ויציבות בחומרים הזורמים בו. יצאנו מתקופת החגים אבל החיים מזמנים לנו כל הזמן אירועים של יציאה מהשגרה והשאלה היא איך אנו מגיבים אליהם והאם אנחנו מתכוננים אליהם?

והפעם באמת ישירות לנפש, ובעיקר נפש יהודית. השבוע הוזמנתי לאירוע הענקת פרס היצירה היהודית ישראלית ליורם טהרלב. סופר, משורר, פזמונאי ועוד ועוד. אני מכיר את יורם מאז היותי ילד משום שגדלתי על רבים מאלף שיריו! כן אלף! וכבר 20 שנה מכיר אותו אישית ומקרוב וכך התוודעתי גם לאדם המדהים שמאחורי השירים. יורם מספר סיפורים בחסד ואחד מסיפוריו הוא על אדם בעיירה יהודית שבא לבית כנסת ביום שישי ולא יודע איפה לקשור את העגלה שלו. אומרים לו האנשים שאל את הרבי הוא כבר יפתור לך את הבעיה, הוא קושר כל דבר לפרשת השבוע! אני מאוד אוהב לדעת את הסיפורים מאחורי השירים אז הנה שלושה שירים של יורם ואת שלושתם גם אני קושר לתקופה הזו של השנה. 24 בינואר 1938 נולד תינוק בקיבוץ יגור שלמרגלותיו הצפוניים של “ההר הירוק תמיד” הר הכרמל. עשר שנים לפני הקמת המדינה ובעידן ללא מסכים שבו הטבע היה המסך היחיד.

יום שישי 14.10.94 שעה 20:00. אני לבדי בבית. בדיוק שש שנים לפני ניר פורז ושני חבריו גיא וניצן דפקו על הדלת ומשום שלא הייתי הם רשמו לי (בחוצפתם…) את שמם ואת הטלפון שלהם בבית על הבריסטול הזמני עליו היה כתוב: יובל עילם ומתחת – “הכל מתחיל ונגמר בחינוך” ועוד הוסיפו: “חיפשנו אותך, תתקשר”. אני זוכר את העצבים שחטפתי על שלושת הצעירים החוצפנים מרמת השרון שהרסו לי את ה”שלט”. איך ידעתי רמת השרון? הטלפונים וביניהם של ניר היה 03-5406375, זה רק רמת השרון… היססתי אם לטלפן חזרה אל החוצפנים ולבסוף סלחתי והזמנתי אותם לאימון ראשון.

טוני סיפר לנו שיום אחד המנהלת שלו מספרת לו שגנרל בעל 3 כוכבים מהמרינס מחפש אותו. טוני מכבד אותו וחוזר אליו והגנרל מבקש שטוני יגיע לבסיס שלו בעוד שלושה חודשים ולהרצות בפני קציני המרינס ובהתנדבות… טוני דוחה אותו בנימוס: “לצערי זה לא אפשרי, הלו”ז שלי סגור חמש שנים קדימה!” והגנרל עונה לו: “טוב, דווקא חשבנו לתת לך אחרי ההרצאה לנהוג בטנק המתקדם שלנו ולהטיס מסוק בלאק הוק!”… השורה התחתונה: טוני הרצה בפניהם, נהג בטנק והטיס את המסוק והמסר? הכל אפשרי! רק צריך למצוא את הדרך! את המניע שיניע כל בן אדם! אנרגיה. כשטוני עולה על הבמה הוא מתנהג כמו בהופעה! 7000 איש באולם ענק, האווירה מחשמלת! כל מה שהוא אומר ועושה מגיע מאנרגיה אדירה. וביום האחרון פתאום כל מערכת ההגברה הענקית קרסה! זה היה מדהים לראות איך הוא ממשיך עם האנרגיה כאילו דבר לא קרה! המסר שלקחתי היה שבשגרה אני יכול להיות רגוע אבל כשאני עולה לבמה, כשאני מול אנשים אני נכנס ל”מצב הופעה” ושום דבר לא יעצור אותי.

שאלתי אותו מה הולך להיות בכל שלב והוא ידע כמובן וענה. שאלתי אותו אם הוא חושש מכל שלב והוא ענה: “לא”. מצויין אמרתי, אתה יודע מה מחכה לך, התכוננת אליו ואתה מסודר. השראה מהבוגרים. “תגיד” אמרתי לו, “אתה זוכר שסיפרתי לך על הקצין הבכיר הבוגר שלנו?” “בטח” הוא ענה. ובכן, כשהוא היה בנעליים שלך ובגילך לפני כמעט 30 שנה, שאלתי אותו בוידיאו לפני היום סיירות שלו: “כמה אתה לחוץ בין 1-10?” הוא ענה: “11”. יאיר צחק ואמר: “גם אני”. מצויין עניתי, זה אומר שיש לך סיכוי להיות קצין בכיר מאוד בצבא! הוא צחק. הכרה עצמית. תגיד, שאלתי את יאיר: “באימונים הספציפיים איפה היית מדורג?” “בין הטובים” הוא ענה. “זאת אומרת שאתה אריה נכון?” “נכון” הוא ענה. “אני לא שומע” אמרתי לו. “אני אריה” הוא ענה. ואני: “לא שמעתי” והוא אני אריה. עכשיו תדמיינו שתי דקות בהן אני מחייב אותו לומר ולצעוק בקול: אני אריה. ואז הוספתי לו: “אני אריה ואני הולך לטרוף את כולם”. שוב שתי דקות שהוא אומר בקול. ואז אמרתי לו: “אתה מרגיש את זה”? הוא אמר “בטח”. אז קדימה, לך לטרוף את כולם!

לישון נפלא ביום הבחירות בבחירות הקודמות לפני מספר חודשים הייתי במתח. לקראת פרסום המדגמים המתח גבר ואחר כך עקבתי בדאגה ומתח אחר תוצאות האמת. ביום שאחרי הייתי זומבי מרוב עייפות. לפי המורה ההודי, האם בליל הבחירות יכולתי לעשות משהו? שום דבר! אז למה לדאוג? הלך לי כל הלילה! הפעם הזו הכל היה אחרת! מה קרה? יישמתי את מה שאני מלמד על דאגות בסדנה שלי (כנראה משום שתרגלתי, למדתי והפנמתי!) החלטתי שהלילה הזה יהיה רגוע ושקט! מה עשיתי? בשעה 20:30 כיביתי את הנייד, החלטתי לצפות בסרט טוב בנטפליקס (בלי מבזקים), סגרתי את החלונות בכדי שלא יגיעו קולות מהשכנים! לקראת חצות הלכתי לישון רגוע. קמתי בבוקר ורק בשעה 07:00 החלטתי שהגיעה השעה לשמוע מה היה. קל לומר, מאתגר ליישם! אני תרגלתי וחיי השתנו!

אתמול לפנות ערב עמדתי לצאת מבית משרדים. כהרגלי הבטתי לאחור לראות אם מישהו מגיע אחריי ואז להחזיק לו את הדלת מתוך נימוס. ממרחק 20 מטר ראיתי אישה ואחריה גבר. התלבטתי: “להחזיק את הדלת ולחכות להם או לא?”. נשארתי וחיכיתי. הם הלכו לאיטם ואני מחכה ומחכה ואז הם יצאו מבלי להתייחס ל”שומר הסף” שהחזיק להם את הדלת. לא התאפקתי ושאלתי אותם: “סליחה, למה אי אפשר לפחות לומר תודה?”. הם הביטו בי כאילו נפלתי מעולם אחר והגבר עשה טובה ואמר: “תודה”. זה קורה לי כמעט מדי יום. נדיר שאנשים מודים. אבל אני לא מוותר! אסור שאף אחד מאיתנו יוותר!!! בערב הלכתי לי בשכונה שלי, עמדתי לחצות את הכביש במעבר חצייה ולפתע הגיע לצומת רכב במעט פראות ולבסוף עצר בחריקת בלמים ונתן לי לעבור. הנהג פתח את החלון ואמר לי: “אני מתנצל”. חייכתי ואמרתי: “הכל בסדר”. זה היה אירוע יוצא דופן וחשבתי שנחמד לדעת שיש אנשים בשכונה שלי שמבינים שטעו ומתנצלים. מה שכן, למדתי כבר מזמן שמסוכן להעיר לאנשים משום שלך תדע מה יהיה? אבל אני גם יודע שאסור לוותר

למחרת בבוקר התקיים אימון. חשבתי איך אוכל להוקיר את המחלצים? אמרתי להם בפני כולם שהם פעלו בקור רוח כאילו הם לוחמים ב-669. נתתי לשניים שהצילו את החולצות האישיות שלי מ-669 על החילוץ שלהם. במשך חיי הבוגרים כבר יצא לי לעשות כמה החייאות. תחשבו על היקרים לכם, תחשבו על סיטואציה שמתרחשת כל יום במקומות שונים שבה אדם מאבד הכרה מדום לב ואתם יכולים להציל אותו!!! כשחזרתי מבית החולים מתמיכה במשפחה בשעות הקשות, רגע לפני שנכנסתי למיטה, חייכתי לעצמי חיוך קטן של שביעות רצון. כנראה בזכות מה שלימדתי ותרגלתי שבוע לפני באימונים, ניצלו חייו של אדם יקר!

צבי ציפורניים. שנת 1991 אני סובל מכאבים בסינוסים ומחפש פתרון. יום אחד שמעתי על אדם מבוגר שכינויו: צבי ציפורנים. האיש בעל יכולות מיוחדות לאבחן בעיות ולתת פתרונות לפי מבט בציפורניים. נשמע מסתורי ולא אמין אבל מה יש להפסיד? (פתיחות וגמישות מחשבתית). אבל איך מגיעים אליו? כמו במבצע סודי הצלחתי איכשהו להשיג שם וטלפון של אישה מהרצליה שבביתה הוא מקבל פציינטים! טלפנתי והרגשתי שוב בתוך סרט. היא לא שואלת אותי כלום רק אומרת: “אין מקום לשנה הקרובה! תשאיר לי טלפון ואם יהיה ביטול אני אטלפן אליך. קח בחשבון שהוא מקבל בימי חמישי בין השעה 04:30 לשעה 06:30 בכתובת הזו”. חודשיים אחרי אני מתעורר מטלפון באמצע הלילה: “יובל? שלום. התפנה מקום לצבי, אם אתה רוצה תגיע מיד”. הרגשתי כמו בהקפצה לחילוץ ב-669. שטפתי פנים ותוך כמה דקות הגעתי לדירה קטנה וצנועה בה חיכו בערך 20 אנשים. חיכיתי חצי שעה ואז

פחד מוות של רבים – עמידה מול קהל. אתמול קיימתי לחניכיי ולקצינים מצה”ל סדנת עמידה מול קהל. לפני 33 כשהחלטתי להקים את המסגרת ה-1 בארץ להכנה מנטלית וגופנית לצבא הגעתי לבית הספר בו למדתי (תיכון הראשונים בהרצליה) לדבר מול שלוש כיתות על שירותי הצבאי. רעדתי מפחד ולא ידעתי איך ומה עושים? ארבע שנים לפני כן למדתי באותו מקום היסטוריה, מתמטיקה ועוד מקצועות ואף אחד לא לימד אותי איך לעמוד מול קהל! חצי שנה לאחר שהקמתי את המסגרת הגיעה הופעה טלוויזיונית מול כל המדינה. פחד מוות, דופק 180 בישיבה ורפי רשף שואל אותי שאלות. מזלי שעדי טלמור ז”ל הרגיע אותי לפני. החינוך במאה ה-21 בבתי הספר ובאקדמיה חייב להיות רלוונטי! זה הכוח המניע שלי – לתת לנוער ולמבוגרים את הכלים להצליח במאה ה-21.

מספר הטור – 133 – הקפיץ לי לראש את טייסת הקרב 133 שבבסיס תל נוף. באחד השבועות נדרשנו כחיילים ב-669 לתרום לבסיס שבוע שמירות. כך מצאתי את עצמי שומר על מטוסי ה-F-15 בטייסת 133. כצעיר לפני גיוס כששמעתי חיל אוויר מיד עלה לי בראש אסוציאטיבית מטוסים וטייסים. ואז באותו שבוע כשראיתי איך המכונאים וכל המערך הטכני עובדים יומם ולילה על המטוסים הבנתי את התמונה האמיתית. בביקורי השבוע שוב פגשתי אנשי תחזוקה ומכונאים. הטייסת נראית מדהים. מרשים לראות את העבודה היסודית ואת המקצוענות שלהם. חשוב לזכור שמה שעושה את החייל לאיכותי כל כך אלה כל החוליות בשרשרת ולא רק אלה הנוצצות והבולטות.

לפני כחודש פניתי למנכ”ל של חברה מפורסמת. מידיעה אני יודע שהם בבעיה כלכלית ושמתי לב שהפרסומים שלהם לא פוגעים. מתוך רצון לסייע וללא תמורה נתתי לו כמה עצות זהב. הוא הודה לי מאוד ו…לא עשה כלום בעניין! אז מה עושים? אני אדגים זאת בסיפור הבא שכולל את הדגשים הבאים: “המעז מנצח!”, פועלים באומץ, מבקשים את התשובות האמיתיות לשאלות האמיתיות ומ-י-י-ש-מ-י-ם!!!