שישי לנפש #יובל עילם

אתמול לפנות ערב עמדתי לצאת מבית משרדים. כהרגלי הבטתי לאחור לראות אם מישהו מגיע אחריי ואז להחזיק לו את הדלת מתוך נימוס. ממרחק 20 מטר ראיתי אישה ואחריה גבר. התלבטתי: “להחזיק את הדלת ולחכות להם או לא?”. נשארתי וחיכיתי. הם הלכו לאיטם ואני מחכה ומחכה ואז הם יצאו מבלי להתייחס ל”שומר הסף” שהחזיק להם את הדלת. לא התאפקתי ושאלתי אותם: “סליחה, למה אי אפשר לפחות לומר תודה?”. הם הביטו בי כאילו נפלתי מעולם אחר והגבר עשה טובה ואמר: “תודה”. זה קורה לי כמעט מדי יום. נדיר שאנשים מודים. אבל אני לא מוותר! אסור שאף אחד מאיתנו יוותר!!! בערב הלכתי לי בשכונה שלי, עמדתי לחצות את הכביש במעבר חצייה ולפתע הגיע לצומת רכב במעט פראות ולבסוף עצר בחריקת בלמים ונתן לי לעבור. הנהג פתח את החלון ואמר לי: “אני מתנצל”. חייכתי ואמרתי: “הכל בסדר”. זה היה אירוע יוצא דופן וחשבתי שנחמד לדעת שיש אנשים בשכונה שלי שמבינים שטעו ומתנצלים. מה שכן, למדתי כבר מזמן שמסוכן להעיר לאנשים משום שלך תדע מה יהיה? אבל אני גם יודע שאסור לוותר

למחרת בבוקר התקיים אימון. חשבתי איך אוכל להוקיר את המחלצים? אמרתי להם בפני כולם שהם פעלו בקור רוח כאילו הם לוחמים ב-669. נתתי לשניים שהצילו את החולצות האישיות שלי מ-669 על החילוץ שלהם. במשך חיי הבוגרים כבר יצא לי לעשות כמה החייאות. תחשבו על היקרים לכם, תחשבו על סיטואציה שמתרחשת כל יום במקומות שונים שבה אדם מאבד הכרה מדום לב ואתם יכולים להציל אותו!!! כשחזרתי מבית החולים מתמיכה במשפחה בשעות הקשות, רגע לפני שנכנסתי למיטה, חייכתי לעצמי חיוך קטן של שביעות רצון. כנראה בזכות מה שלימדתי ותרגלתי שבוע לפני באימונים, ניצלו חייו של אדם יקר!

צבי ציפורניים. שנת 1991 אני סובל מכאבים בסינוסים ומחפש פתרון. יום אחד שמעתי על אדם מבוגר שכינויו: צבי ציפורנים. האיש בעל יכולות מיוחדות לאבחן בעיות ולתת פתרונות לפי מבט בציפורניים. נשמע מסתורי ולא אמין אבל מה יש להפסיד? (פתיחות וגמישות מחשבתית). אבל איך מגיעים אליו? כמו במבצע סודי הצלחתי איכשהו להשיג שם וטלפון של אישה מהרצליה שבביתה הוא מקבל פציינטים! טלפנתי והרגשתי שוב בתוך סרט. היא לא שואלת אותי כלום רק אומרת: “אין מקום לשנה הקרובה! תשאיר לי טלפון ואם יהיה ביטול אני אטלפן אליך. קח בחשבון שהוא מקבל בימי חמישי בין השעה 04:30 לשעה 06:30 בכתובת הזו”. חודשיים אחרי אני מתעורר מטלפון באמצע הלילה: “יובל? שלום. התפנה מקום לצבי, אם אתה רוצה תגיע מיד”. הרגשתי כמו בהקפצה לחילוץ ב-669. שטפתי פנים ותוך כמה דקות הגעתי לדירה קטנה וצנועה בה חיכו בערך 20 אנשים. חיכיתי חצי שעה ואז

פחד מוות של רבים – עמידה מול קהל. אתמול קיימתי לחניכיי ולקצינים מצה”ל סדנת עמידה מול קהל. לפני 33 כשהחלטתי להקים את המסגרת ה-1 בארץ להכנה מנטלית וגופנית לצבא הגעתי לבית הספר בו למדתי (תיכון הראשונים בהרצליה) לדבר מול שלוש כיתות על שירותי הצבאי. רעדתי מפחד ולא ידעתי איך ומה עושים? ארבע שנים לפני כן למדתי באותו מקום היסטוריה, מתמטיקה ועוד מקצועות ואף אחד לא לימד אותי איך לעמוד מול קהל! חצי שנה לאחר שהקמתי את המסגרת הגיעה הופעה טלוויזיונית מול כל המדינה. פחד מוות, דופק 180 בישיבה ורפי רשף שואל אותי שאלות. מזלי שעדי טלמור ז”ל הרגיע אותי לפני. החינוך במאה ה-21 בבתי הספר ובאקדמיה חייב להיות רלוונטי! זה הכוח המניע שלי – לתת לנוער ולמבוגרים את הכלים להצליח במאה ה-21.

מספר הטור – 133 – הקפיץ לי לראש את טייסת הקרב 133 שבבסיס תל נוף. באחד השבועות נדרשנו כחיילים ב-669 לתרום לבסיס שבוע שמירות. כך מצאתי את עצמי שומר על מטוסי ה-F-15 בטייסת 133. כצעיר לפני גיוס כששמעתי חיל אוויר מיד עלה לי בראש אסוציאטיבית מטוסים וטייסים. ואז באותו שבוע כשראיתי איך המכונאים וכל המערך הטכני עובדים יומם ולילה על המטוסים הבנתי את התמונה האמיתית. בביקורי השבוע שוב פגשתי אנשי תחזוקה ומכונאים. הטייסת נראית מדהים. מרשים לראות את העבודה היסודית ואת המקצוענות שלהם. חשוב לזכור שמה שעושה את החייל לאיכותי כל כך אלה כל החוליות בשרשרת ולא רק אלה הנוצצות והבולטות.

לפני כחודש פניתי למנכ”ל של חברה מפורסמת. מידיעה אני יודע שהם בבעיה כלכלית ושמתי לב שהפרסומים שלהם לא פוגעים. מתוך רצון לסייע וללא תמורה נתתי לו כמה עצות זהב. הוא הודה לי מאוד ו…לא עשה כלום בעניין! אז מה עושים? אני אדגים זאת בסיפור הבא שכולל את הדגשים הבאים: “המעז מנצח!”, פועלים באומץ, מבקשים את התשובות האמיתיות לשאלות האמיתיות ומ-י-י-ש-מ-י-ם!!!

החלק הכי קשה שהיה לי (ולמרבית חבריי) בצבא היה הטירונות. למה? משום ששם נדרשנו להסתגל לעולם חדש ושונה! מעבר של 180 מעלות! מכאן חשיבותה האדירה של ההכנה הנפשית והרגשית לצבא. זה נוגע לכל דבר – זוגיות, לימוד כלי נגינה, מקום מגורים חדש – כל חידוש הוא אתגר פיזיולוגי, רגשי ומנטלי. העניין הוא להבין את זה, לקבל שזה המצב הטבעי, להכיל ולהציב מטרות קרובות בכדי ללמוד להסתגל. אחד ההבדלים בין מי ששורד ומי שמוותר, בין מי שמפסיד למי שמנצח הוא ביכולת להתמיד! להתגבר על ה”גלים” הראשונים ולעבור אותם לים הפתוח!

אז למה אנחנו הגברים חיים בממוצע 4 שנים פחות מנשים? עושה רושם שהן גם מתפקדות טוב יותר בגיל מבוגר. השאלה למה? אולי אחת מהסיבות היא החשש מבדיקות? שם הטור שלי הוא “שישי לנפש” אבל “נפש בריאה בגוף בריא” ואני מקדיש את הטור לשמירה על הגוף שלנו עם דגש לגברים. בהכללה אנחנו הגברים נלחמים! בצבא, בכבישים ובכל הזדמנות מחפשים הזדמנות לבטא את הטסטוסטרון שלנו. השילוב שלו ושל האגו מסוכן. אני עדיין שומע ומגברים בלבד את המשפט המטומטם: “אני? לא ראיתי רופא כבר שנים!” מעניין אם כך הם מדברים על ה”פח הנע” שלהם שנקרא רכב…

1970 אני בן 6. בהרצליה התהלכה שמועה/ידיעה לא קלה שעברה מפה לאוזן שהבן של _ _ _ _ _ הוא הומו! לא באמת ידעתי מה זה אומר, אבל הבנתי שזה משהו רע, רע מאוד ונדיר כמו שלג בהרצליה! עברו שנים, שנת 1999, בדיוק לפני 20 שנה היה אירוע גדול ומכובד בהיכל התרבות אליו הוזמנתי ובאתי עם בת זוגתי דאז. לפני תחילת האירוע ראתה אותי מישהי מאוד מפורסמת ולחשה לי באוזן משהו שלקח לי זמן להבין: “יובל, אני כל כך שמחה לראות אותך עם בת זוג! החברות שלי ואני דיברנו עליך שאתה נראה טוב ומצליח ואתה ללא בת זוג… “אולי מי יודע מה…” לקח לי זמן להבין מה הכוונה ואז הבנתי: אם אני ללא בת זוג אז כנראה שאני “חס וחלילה” הומו! אלא שאז הרשת היחידה שהייתה הייתה בטבעת הסל או בשער. בעצם על מה אני מדבר! גם שם לא הייתה רשת וכשהבקעת גול היה צריך לרוץ הרחק אחרי הכדור שעף לו! 😀

המבוגרים שביננו זוכרים שחלק ממעשי השובבות שעשינו בתור ילדים היה לצייר צורות או לכתוב את השמות שלנו על הבטון בזמן הנכון כשהוא רטוב. אחרי שהוא מתקשה לא ניתן לכתוב דבר. כל מי שעוסק בבניין יודע ששלב היסודות בכל בניין הוא המשמעותי ביותר. היסודות של הבניין יקבעו את חוזק ועמידות הבניין. לכן שלב היסודות הוא כה קריטי!

לפני שבועיים פנתה אליי אמא של בחור בן 18. היא רצתה לברר עבורו איך ומתי מגיעים אליי לתוכנית, התכתבות כמעט חודשית שדבר לא יוצא ממנה. שאלתי אותה: “למה את מתקשרת ומבררת במקום שהוא יעשה את זה?” היא ענתה לי: “הוא עמוס מאוד ואני עובדת ומנהלת עבורו את הכל”. עניתי לה: “עם כל הכבוד לך אני מפטר אותך מתפקידך בשבילך ובעיקר בשבילו!!!” היא ענתה לי: “אתה צודק!” אני יכול להבין הורים שמנהלים הכל עבור ילדיהם בגיל הגן אבל בחייאת דינק אם ממשיכים כך בתיכון איך הילד יוכל להתמודד בכוחות עצמו?

בראייה לאחור זו הייתה שנה אדירה! אם הייתי יודע איך היא תראה – היה לי קל מאוד לקבל את ההחלטה. אבל זה העניין בהחלטות משמעותיות, רק בדיעבד אפשר לדעת אם הן היו נכונות. בכל מקרה חשוב להקשיב לבטן ולא רק לקולות שנשמעים לא פעם מכיוונם של בתי ספר יוקרתיים למנהל עסקים… חשוב לציין שבכדי שהשנה תהיה מוצלחת השקעתי במיוחד והכנסתי חידושים משמעותיים! ומה אתכם? איפה אצלכם הבטן מרגישה שצריך לשנות? מה אתם עושים עם זה? מקווה שקיבלתם השראה! * כשכתבתי “להקשיב לאימו” – זכרו שאפשר להקשיב לאנשים גם אם כבר אינם. אני מתייעץ מדי יום עם ניר פורז ז”ל שהיה חבר נפש ותמונתו ניצבת קבוע מולי. אני יודע בדיוק מה הוא היה אומר על כל שאלה שלי!