שישי לנפש #יובל עילם

שאול זיו היה מפקד שייטת 13 (הקומנדו הימי) בין השנים 1971-1974. שאול שרד את השואה, עלה לארץ ונקלט בקיבוץ “בית אלפא”. לאחר כמה שנים עבר לקיבוץ “ניר דוד”. שאול נודע באומץ ליבו הצבאי והאזרחי! פיו וליבו היו שווים. הוא נחשב לאחד הנועזים והבולטים בין לוחמי הקומנדו הימי ומפקדי צה”ל. אחד הדברים ששאול בלט בהם הוא בישירות הדיבור. הוא לא ערבב. לאחר שהשתחרר ב-1976 משירות בן 20 שנה הוא פנה לתחום החינוך והכרת הארץ דרך טיולי אתגר. כמו כן, שאול ריכז את לימודי מגמת ארץ ישראל במכון וינגייט. הכרתי את שאול למעלה מעשור והיה מרתק להקשיב לו.

בטקסי סיום בבתי הספר ובצבא, מעלים לקבל תעודות הוקרה את אלה שהצטיינו ושוכחים את אלה שהתמודדו, שהשקיעו, שנלחמו אך לא הצליחו במדדים המקובלים. בעלי תעודות ההצטיינות עתידים להיתקל בעתיד בנפילות ובקשיים ולא ניתן לדעת אם יצליחו להתמודד. אלה שכבר נכשלו וקמו על הרגליים הוכיחו דבר גדול וסופר חשוב – הם יודעים להתמודד וזו מעלה ויתרון עצום בחיים.

אני שמח להקדיש את הטור הזה לזכרו של האדם המדהים הזה שבדיוק היום, ב-15.3.19, לפני 95 שנה נולד! פרופסור הר-סגור עשה את תואר הד”ר שלו בסורבון ולימד באוניברסיטת תל אביב אך קנה לעצמו אלפי מעריצים (וביניהם כותב שורות אלו) בתוכנית “שעה היסטורית” בגלי צה”ל אותה הוביל בעיקר עם אלכס אנסקי ואח”כ עם ערן סבאג וליעד מודריק. אז מה עשה פרופסור הר-סגור ז”ל? הוא לקח את ה”אורז” הזה ועשה ממנו מעדן! סיפורים מרתקים ודמויות צבעוניות החלו לצוץ מההיסטוריה: יוליוס קיסר, לורד ביירון, נפוליאון, מלכי צרפת, שליטי אירופה, האחים רוטשילד ועוד ועוד. בשנת 1983 היה בצרפת אירוע לציון 500 שנה ליום מותו של לואי ה-11, מלך צרפת. הר סגור סיפר שרבים הגיעו לצרפת לציין את זכרו של המלך הנדיר. הר-סגור הדגיש שלאומה הצרפתית יש מצפון היסטורי, הם זוכרים את האנשים שהטביעו חותם. אנחנו בישראל יכולים ללמוד מהם! לכן אני מציין היום את יום הולדתו של האיש המיוחד הזה.

המבחן ההפוך של יצחק רבין: פעם נשאל רבין: על מבצע שהצליח למי מגיע הקרדיט? רבין ענה בחוכמה: “אני שואל את עצמי במקרה של כישלון מי הוא האחראי? הוא זה שיקבל את הקרדיט על הצלחה!”ועל אותו משקל אני שואל: אם אנחנו כל כך מצטיינים בכותרות ובכתבות על אסונות כאלה או אחרים, למה אנחנו מזלזלים ואומרים: “יהיה בסדר”, “כבר 12 שנים לא קרה כלום”? ההגיון אומר שאם אנחנו אדישים למניעת אירועים קשים למה שלא נהיה אדישים אחרי אסונות… אני מייחל לאיזון ואפילו לכך שמניעת אסונות יזכו לכותרות רבות יותר אבל ברור לי שזה ממש לא “סקסי” ואנחנו, ששואפים להיות רציונליים וחכמים עוד רחוקים מכך. יהיה בסדר… “ונשמרתם מאוד לנפשותיכם” (דברים ד’, ט”ו).

וינסטון צ’רצ’יל נאם לעם הבריטי ב-1941 ואמר: “אין לי דבר להציע מלבד דם, עמל, דמעות ויזע”. לפני כשבועיים הקשבתי לפילוסוף ד”ר שמעון אזולאי שטען: “אחת הבעיות הקשות שלנו היום בתחום החינוך היא שאנחנו רוצים שהילדים שלנו יהיו מאושרים!” עוד הוא טען שאנחנו פוגעים בחוסן ילדינו בכך שאנו מגנים עליהם כל הזמן ומונעים מהם את ה”קס”ם” – קושי, סבל ומאמץ. במקום לדבר על כיף ואושר עלינו לדבר על משמעות לחיים! ומשמעות לחיים יכולה להגיע רק אם אנחנו מוכנים להתמודד עם קושי, סבל ומאמץ. אני מסכים עם הרעיון ובתוכנית הלימודים שלי הנוער מתמודד עם קושי, סבל ומאמץ. ביום שישי האחרון קיימתי אימון הנקרא “אימון 3 דקות”. מדובר באימון שאליו הגענו לאחר הכנות רבות. הוא קצר מאוד, בנטו הוא נמשך 3-5 דקות אך היהלומים שלי מגיעים בו להתמודדות מנטלית ופיזית מאתגרת כפי שלא חוו בחייהם. בסיום האימון הייתה התרגשות אדירה באוויר. הם הצליחו להתמודד עם הקושי, הסבל והמאמץ.

ביום שלישי קראתי פוסט בפייסבוק של נופר, אחת הבוגרות שלי (שנת 2003) שנפצעה בהכנות למרתון ת”א והלינה על כך “שיש משהו מעוות בכך שבחברה שלנו שופטים דברים על פי התוצאות ולא על פי הדרך”. לקרוע את הגוף במירוצים מפרכים זה אינו מעוות? סיפור אתמול פגשתי בוגר ותיק (1990) שסיפר לי שהוא עובד קשה מאוד. הוא בדיוק רכש עבור בתו רכב חדש בשווי 130,000 ש”ח. היא אגב בת 17 ובדיוק עברה טסט. אם הילדה מקבל רכב חדש על חשבון זמן עם אביה העובד קשה – המחיר גבוה, גבוה מאוד…

דליה, ידידה שלי סיפרה לי על בית ספר משובח שבו מלמדים על ימי הביניים דרך מחזות. היא חיכתה להתלהבות מצידי ואני הבטתי בה ואמרתי לה: “יש דבר חשוב יותר מללמד היסטוריה!” חיכיתי קצת והוספתי: “הבריאות שלנו!”.הפכנו לחברה בודדה. באנגליה כבר יש שרה לענייני בדידות. אגב, אם כבר, הייתי מלמד היסטוריה תוך פיתוח דיאלוג על השלכות אפשריות לחיים של התלמידים. 1215, 1492, 1776, 1789, 1812, 1815, 1860, 1882, 1897 – תאריכים היסטוריים שהם חלק קטן מהידע שלי. ידע שאין לו שום משמעות בחיי! מספיק עם תאריכים ועובדות שרגע אחרי הבחינה נשכחים.

מנהיג יוצא דופן בעל חוכמת חיים, חוש הומור ויכולת לספר כמו פעם. הסיפור המיוחד של רמי והגישה המדהימה שלו לחיים באה לידי ביטוי כשהוא מספר על המזל שהיה לו שלוש פעמים מרגע הנטישה אבל מה שמדהים זה מה שקרה בכלא. רמי, יחד עם עוד תשעה חיילים, אירגנו תוכנית לימודים ודרכה למדו ולימדו אחד את השני, תירגמו את “ההוביט” והכל בשבי בתוך תא קטן ועלוב. ממליץ בחום לקרוא עליו ואת הספר “חוץ מציפורים” מאת עמיה ליבליך המספר על חיי עשרת החיילים בשבי המצרי.הטור הזה קצר בכדי לעמוד על הייחוד של רמי הרפז. צפו בסרטונים המצורפים שלו. מומלץ בחום. כשקראתי על רמי הרפז מיד עלה לי לראש גיבור נוסף שלנו שעשה דבר דומה 65 שנה קודם לכן. שמו יוסף טרומפלדור.סיפור טרומפלדור, דמות מופת בתולדות עמנו, היה אנטי מיליטריסט אך התגייס ליחידת הקומנדו הרוסי בכדי שלא יחשבו שהיהודים פחדנים.

זוכרים את הרגעים האלה בבית ספר שהמורה שואלת משהו ואתם מתלבטים אם לענות ובסוף נסוגים משום שאתם חוששים מהתגובה של המורה ושל התלמידים? הפחד מ”לא” הוא צל המלווה רבים מאיתנו ביום-יום. והתוצאה? חיים בהם אנו מפספסים הרבה לגבי עצמנו וגם מפספסים אפשרויות לתרום לחברה.סיפור – לעודד שאלות – מדי שבוע אני נשאל שאלות רבות על ידי היהלומים. חלק מהן עלולות להישמע תלושות ולא רלוונטיות. לדוגמא: “האם סיירת מטכ”ל עושה טירונות בסוריה?” אם אנו רוצים לעודד שאלות, קידמה, התפתחות, העזה, אסור ללגלג על מישהו ששואל שאלה משום שאז אנחנו “גומרים אותו!” הוא ילמד את הלקח וכבר לא ישאל שאלות! אימי שהייתה מורה לספרות, סיפרה לי שהיה לה תלמיד מוכשר בפיזיקה שאמר משהו מופרך בשיעור שלה. כולם עמדו לצחוק עליו. אלה היו שניות קריטיות! היא בעלת הכוח בכיתה ומיד אמרה לו: “יש משהו בדבריך והם מעניינים”. היא הוציאה אותו טוב למרות שהייתה יכולה לתת לו מכה אדירה לביטחון העצמי שלו בספרות, בפיזיקה ובכלל!

אתמול קיבלתי הודעה מ-103fm על תוכנית נפלאה של שירים בעריכת יורם טהרלב הנפלא! קבלו סיפור על מז”ל.בוקר אחד לפני עשרים שנה. אני יושב בארקפה, כותב, קורא והנה אני רואה אותו יושב לבדו… את יורם טהרלב האיש המקסים ששיריו השפיעו עליי רבות: גבעת התחמושת, שירו של צנחן ורבים אחרים. אמרתי לעצמי שאני מת להכיר אותו אבל…לגשת? מה אגיד לו?אמרתי: “יאללה! על החיים ועל המוות…” ניגשתי ופתחתי: “יורם?” “כן”, הוא ענה. “שמי יובל ורציתי לומר לך תודה על כך שהזכרת בשיר את סבא של סבתא שלי” (זרח ברנט ממייסדי פתח תקוה בבלדה על יואל משה סלומון). הוא חייך, הודה לי והזמין אותי לשבת. כך החל קשר מיוחד שנמשך כעשרים שנה עם אחד מענקי התרבות שלנו.רדיו 103fm החל לארח לאחרונה בסופ”ש זמרים שעורכים תוכניות עם המוסיקה האהובה עליהם.

הסיפור מרגש המובא מפי אומרו של ע., טייס בכיר במערך המסוקים בחיל האוויר שבסיום סיפורו אמר: “”זו הייתה אחת הטיסות המרגשות שהיו לי בחיים. מיצוי של שנים של הכשרה, אימונים, למידה. אינספור אימונים לאיתור טייסים נוטשים, אינסוף טעויות באימונים כאלו, אינסוף שיפור ולמידה מתמידים שבסוף ברגע האמת, יש תוצאה!”.“ב-8.1.19 הייתה הזנקה בטייסת וטסנו לחפש ילד שהלך לאיבוד בשטח הררי פתוח ונרחב. נאמר לי בקשר שיש לחפש על פני תא שטח ענק”.“אני אומר לעצמי: “לך תמצא ילד בגיל 3 במלבן 10*4 קילומטר”. אספתי את הצוות של 669 וטסנו לאזור. הייתה רוח מטורפת ועוד שעתיים מתחיל להחשיך. אם לא נמצא אותו עד החושך הוא ימות! מהאוויר אני רואה מכוניות ואנשים בשדה ומחליט לנחות לידם”.“מפקד החוליה של 669 ואני מוצאים את מפקד החטיבה של האזור ומקבלים הנחיה: “לחפש בתא שטח בגודל 2*2 ק”מ”. אני שמח שזה יותר ממוקד ואומר לעצמי: “וואלה, יש מצב שנצליח. אולי זה ייקח לנו שעה-שעה וחצי אבל הסיכויים עלו””.“ממריאים שוב, טסים לאט ברוח מאוד חזקה. בשטח מאות אנשים מחפשים מה שניתן. לנו יש יתרון עם המימד האנכי שאנחנו מכניסים לחיפוש. אני מתייעץ שוב עם מפקד חוליית 669, איך נראה לו נכון לחפש ובאיזו שיטה?

למחרת האירוע הקשה הזה שאלתי את היהלומים (החניכים) שלי שלומדים בכ-60 בתי ספר בכל הארץ: “אצל מי נפתח יום הלימודים בבית ספר בשיחה על האירוע?” שהרי זו הזדמנות לגעת בנושא הבטיחות ולהחדיר את הערכים החשובים. ביהדות נהוג לומר: “ונשמרתם מאוד לנפשותיכם” (דברים ד’, טו).כולם ענו על שאלתי בשלילה. לדעתי משום שמדובר במערכת חינוך אז יש לעצור הכל ולדבר על האירוע הקשה. אם תרבות בטיחות זה דבר חשוב, אם אנו רוצים שהילדים ישימו קסדות על ראשם, ינהגו בזהירות, יפעילו את השכל הישר וידעו לשמור על עצמם ועל הסובבים אותם – אנחנו חייבים ללמד את זה!!! להקדיש לזה זמן!